הרעיון של אינטליגנציות מרובות מוביל לדרכי חשיבה חדשות על תלמידים שיש להם מתנות וכישרונות מיוחדים. באופן מסורתי, המונח מחונן התייחס רק לתלמידים בעלי כישורים מילוליים גבוהים במיוחד. כישוריהם הודגמו היטב, למשל, במבחנים סטנדרטיים של יכולת כללית או הישגי בית ספר, כמו אלה המתוארים בפרק 13 ("הערכות סטנדרטיות ואחרות"). אולם לאחרונה התרחבה המשמעות של מחוננים וכוללת כישרונות יוצאי דופן במגוון פעילויות, כגון מוזיקה, כתיבה יוצרת או אמנויות (G. Davis & Rim, 2004). כדי לציין את השינוי, מחנכים משתמשים לעתים קרובות במונח הכפול מחוננים ומוכשרים.
תכונות של מחוננים ומוכשרים
איך הם תלמידים מוכשרים ומוכשרים? בדרך כלל הם מראים שילוב כלשהו של התכונות הבאות:
- הם לומדים מהר יותר ובאופן עצמאי מרוב התלמידים בגילם.
- לעתים קרובות יש להם אוצר מילים מפותח, כמו גם כישורי קריאה וכתיבה מתקדמים.
- הם בעלי מוטיבציה רבה, במיוחד במשימות מאתגרות או קשות.
- הם מחזיקים את עצמם בסטנדרטים גבוהים מהרגיל של הישגים. תלמידים מחוננים ומוכשרים
בניגוד לרושם המקובל, תלמידים מחוננים או מוכשרים אינם בהכרח מביכים מבחינה חברתית, פחות בריאים או צרים באינטרסים שלהם - למעשה, להפך (Steiner & amp Carr, 2003). הם מגיעים גם מכל הקבוצות הכלכליות והתרבותיות.
למרבה האירוניה, למרות נקודות החוזק הברורות שלהם כלומדים, תלמידים כאלה לרוב נמוגים בבית הספר אלא אם כן מורים יכולים לספק להם יותר מהאתגרים של תוכנית הלימודים הרגילה. ילד בגן שמתקדם בקריאה, למשל, עשוי להתקדם מעט יותר בקריאה אם המורים שלה לא מזהים ומפתחים את מיומנותה; הכישרון שלה עשוי להיעלם למעשה מהעין כאשר בני גילה מדביקים בהדרגה את רמתה הראשונית. ללא התאמה לרמת המיומנות או הידע הלא שגרתיים שלהם, תלמידים מחוננים או מוכשרים יכולים להשתעמם מבית הספר, ובסופו של דבר השעמום יכול אפילו להפוך לבעיות התנהגות.
חלקית מסיבות אלה, תלמידים מחוננים או מוכשרים נחשבו לעתים לאחריות החינוך המיוחד, יחד עם תלמידים עם מוגבלויות אחרות. לעתים קרובות נדונים צרכיהם, למשל, בספרי לימוד בנושא חינוך מיוחד, לצד דיונים על תלמידים עם מוגבלות שכלית, ליקויים גופניים או הפרעות התנהגות גדולות (Friend, 2008). יש היגיון בדרך זו של חשיבה על הצרכים שלהם, אחרי הכל, הם יוצאי דופן למדי, והם דורשים שינויים של תוכניות בית הספר הרגיל כדי לממש את מלוא הפוטנציאל שלהם. אבל זה גם מטעה להתעלם מהבדלים ברורים בין מחוננות יוצאת דופן לבין מוגבלות יוצאת דופן מסוגים אחרים. ההבדל העיקרי הוא בפוטנציאל התלמידים. מעצם הגדרתם, תלמידים עם מתנות או כישרונות מסוגלים לעבודה יצירתית ומחויבת ברמות שלעתים קרובות ניגשים למבוגרים מוכשרים. תלמידים אחרים - כולל תלמידים עם מוגבלויות - עשויים להגיע לרמות אלה, אך לא בהקדם ולא בתדירות גבוהה. מחנכים רבים חושבים אפוא על המחוננים והמוכשרים לא כדוגמאות לתלמידים עם מוגבלות, אלא כדוגמאות לגיוון. ככאלה הם לא כל כך באחריותם של מומחי חינוך מיוחד, כאחריותם של כל המורים להבדיל בין הוראתם.
תמיכה בתלמידים מחוננים ומוכשרים
תמיכה במחוננים ומוכשרים כרוכה בדרך כלל בתערובת של האצה והעשרה של תכנית הלימודים הרגילה (Schiever & Maker, 2003). האצה כוללת דילוג של ילד על כיתה, או שהמורה מעצב מחדש את תוכנית הלימודים בכיתה או בכיתה מסוימת כך שחומר נוסף יכוסה מהר יותר. כל אחת מהאסטרטגיות עובדת, אך רק עד לנקודה מסוימת: ילדים שדילגו על ציון בדרך כלל מתפקדים היטב בכיתה הגבוהה יותר, הן מבחינה אקדמית והן מבחינה חברתית. לרוע המזל דילוג על ציונים לא יכול לקרות שוב ושוב אלא אם כן המורה, ההורים והתלמידים עצמם מוכנים לחיות עם הבדלי גיל ובגרות גדולים בכיתות בודדות. גם כשלעצמו, אין ערובה לכך שההוראה בכיתה החדשה והגבוהה יותר תהיה מגרה יותר ממה שהייתה בכיתה הקודמת בכיתה נמוכה יותר. עיצוב מחדש של תכנית הלימודים מועיל גם לתלמיד, אך לא מעשי לעשות זאת על בסיס נרחב; גם אם למורים היה זמן לעצב מחדש את התוכניות שלהם, תלמידים רבים שאינם מחוננים היו נשארים מאחור כתוצאה מכך.
העשרה כוללת מתן הדרכה נוספת או שונה המתווספת למטרות ופעילויות הלימודים הרגילות. במקום ספרים ברמות קריאה מתקדמות יותר, למשל, תלמיד עשוי לקרוא מגוון רחב יותר של סוגי ספרות ברמת הקריאה הנוכחית של התלמיד, או לנסות לכתוב בעצמו סוגים נוספים של ספרות. במקום להתקדם לסוגים קשים יותר של תוכניות מתמטיקה, התלמיד עשוי לעבוד על בעיות לוגיות חריגות שלא הוקצו לשאר הכיתה. כמו האצה, העשרה עובדת היטב עד לנקודה מסוימת. תוכניות לימוד העשרה קיימות כדי לסייע למורים בכיתה העובדים עם תלמידים מחוננים (ולחסוך למורים את הזמן והעבודה ביצירת חומרי העשרה בעצמם). אולם מכיוון שהעשרה אינה חלק מתכנית הלימודים הרגילה, המאושרת רשמית, קיים סיכון שהיא תיתפס כעבודה עסוקה ולא כגירוי אינטלקטואלי, במיוחד אם המורה עצמה אינה מכירה את חומר ההעשרה או אינה מסוגלת לערב את עצמה בחומר באופן מלא.
ברור שלפעמים ניתן לשלב תאוצה והעשרה. תלמיד יכול לדלג על ציון וגם להכיר חומר "נוסף" מעניין ברמת הכיתה החדשה. מורה יכולה להעביר תלמיד ליחידת הלימוד הבאה מהר יותר מכפי שהיא מעבירה את שאר הכיתה, ובמקביל להציע פעילויות נוספות שאינן קשורות ישירות ליחידת הלימוד. עם זאת, עבור מורה עם תלמיד מחונן או מוכשר, האתגר האמיתי הוא לא פשוט לבחור בין האצה להעשרה, אלא להתבונן בתלמיד, להכיר אותו כאדם ייחודי ולהציע פעילויות ותומכים המבוססים על הידע הזה. זהו בעצם האתגר של הבחנה בין הוראה, דבר הדרוש לא רק למחוננים ומוכשרים, אלא לתלמידים מכל הסוגים. כפי שאתה עשוי לחשוד, הוראה מבדילה מציבה אתגרים לגבי ניהול ההוראה; אנו דנים בזה שוב בפירוט רב יותר בפרק 9 ("הקלה על חשיבה מורכבת") ובפרק 10 ("תכנון הדרכה").
