2.6: גל מתפתח- מדעי המדינה הניסיוניים

Last updated
Save as PDF

Page ID: 207098

\( \newcommand{\vecs}[1]{\overset { \scriptstyle \rightharpoonup} {\mathbf{#1}} } \) \( \newcommand{\vecd}[1]{\overset{-\!-\!\rightharpoonup}{\vphantom{a}\smash {#1}}} \)\(\newcommand{\id}{\mathrm{id}}\) \( \newcommand{\Span}{\mathrm{span}}\) \( \newcommand{\kernel}{\mathrm{null}\,}\) \( \newcommand{\range}{\mathrm{range}\,}\) \( \newcommand{\RealPart}{\mathrm{Re}}\) \( \newcommand{\ImaginaryPart}{\mathrm{Im}}\) \( \newcommand{\Argument}{\mathrm{Arg}}\) \( \newcommand{\norm}[1]{\| #1 \|}\) \( \newcommand{\inner}[2]{\langle #1, #2 \rangle}\) \( \newcommand{\Span}{\mathrm{span}}\) \(\newcommand{\id}{\mathrm{id}}\) \( \newcommand{\Span}{\mathrm{span}}\) \( \newcommand{\kernel}{\mathrm{null}\,}\) \( \newcommand{\range}{\mathrm{range}\,}\) \( \newcommand{\RealPart}{\mathrm{Re}}\) \( \newcommand{\ImaginaryPart}{\mathrm{Im}}\) \( \newcommand{\Argument}{\mathrm{Arg}}\) \( \newcommand{\norm}[1]{\| #1 \|}\) \( \newcommand{\inner}[2]{\langle #1, #2 \rangle}\) \( \newcommand{\Span}{\mathrm{span}}\)\(\newcommand{\AA}{\unicode[.8,0]{x212B}}\)

מטרות למידה

בסוף פרק זה תוכל:

להבין את תפקיד הניסויים במדע המדינה
להבין את חוסר הרצון של מדעני המדינה לאמץ ניסויים

גל מתודולוגיה מתפתח בדיסציפלינה הוא של מדע המדינה הניסיוני. ערכה של שיטה זו עלה בעשורים האחרונים מכיוון שניסויים אמיתיים יכולים לבסס סיבתיות, או לומר באופן סופי שמשתנה X גורם למשתנה Y. זה מתייחס גם לקשר סיבתי, או למנגנון סיבתי. בשיטות אחרות של מדעי המדינה, כגון ניתוח כמותי של מערכי נתונים, המחקר מוביל בדרך כלל רק ליחסי מתאם, שהם חלשים בהרבה ממערכות יחסים סיבתיות. במערכות יחסים קורלציוניות ניתן רק להראות שיש קשר בין שני משתנים או יותר. ורק בגלל שקיים קשר בין משתנים לא אומר שקיימים קשרים נוספים בין המשתנים שיכולים לספק הסברים חלופיים. האצ'ר (2013) מקבל כי יתכן שיש "מתאם שנצפה השונה מהשערת המחקר".

מתוך הרצון לספק ראיות חזקות יותר לסיבה ותוצאה, מדענים פוליטיים החלו להשתמש בשיטות ניסיוניות. ניסויים מובנים על ידי McDermott (2002) כ"מתייחסים בעיקר למחקרי מעבדה שבהם החוקרים שומרים על השליטה בגיוס, הקצאה לתנאים אקראיים, טיפול ומדידה של נבדקים". מקדרמוט מציין כי ניסויים מפחיתים את השפעת ההטיה מכיוון שהיא מתמקדת בתקינה בתהליך המחקר. לפיכך, על ידי ביצוע נהלים, מדדים וניתוחים מדויקים, חוקרים יכולים לתפעל משתנה של עניין, לחזור על הניסוי בקרב נושאים רבים, ולספק תוקף פנימי חזק. סטנדרטיזציה של הטכניקות מאפשרת שכפול הניסוי על ידי חוקרים אחרים, ובכך מספקת מדד לתוקף חיצוני (עוד על כך בהמשך). לאחר מכן זה איפשר לחוקרים להסיק מסקנות סיבתיות.

מדע המדינה הניסיוני הפך פופולרי בפסיכולוגיה פוליטית ובהבנת התנהגות הבוחרים. זה עדיין לא תפס את המשמעת הכוללת. למרות שהניסוי הוא חלק מהגל ההתנהגותי, קיים חשש לגבי התוקף החיצוני הכולל והיכולת להכליל מעבר לאוכלוסייה הנחקרת. בעוד שמניפולציה של משתנה עשויה להראות השפעה סטטיסטית בניסוי עם תלמידים, האם תהיה לזה השפעה זהה על האוכלוסייה הגדולה יותר? מקדרמוט (2002) טוען כי מדעני המדינה ביקורתיים מדי ואינם מבינים כי ניסויים אינם טוענים טענות גדולות יותר על התנהגות אנושית ממחקר מוגבל. הם מבינים שתוקף חיצוני נעשה לאורך זמן, עם לא מעט שכפול. בנוסף, ניסויים נועדו לבחון תיאוריות ולבנות השערות, ולא לייצר מסקנות רחבות יותר.

בנוסף, כתב עת לביקורת עמיתים, כתב העת למדעי המדינה הניסיוניים (JEPS), נוסד בשנת 2014 כדי לסייע בטיפוח עניין ומחקר נוספים בשיטות ניסיוניות ומעין-ניסיוניות. עורכי JEPS מסבירים (Mann et al) שהם מגדירים "שיטות ניסוי באופן רחב: מחקר הכולל הקצאה אקראית או מעין אקראית של נבדקים לטיפולים שונים במאמץ לבודד קשרים סיבתיים בתחום הפוליטיקה. JEPS מאמצת את כל סוגי הניסויים השונים שבוצעו במסגרת מחקר מדעי המדינה, כולל ניסויי סקר, ניסויי מעבדה, ניסויי שדה, ניסויי מעבדה בשטח, ניסויים טבעיים ונוירולוגיים".