Skip to main content
Global

6.1: מבוא

  • Page ID
    210615
  • \( \newcommand{\vecs}[1]{\overset { \scriptstyle \rightharpoonup} {\mathbf{#1}} } \) \( \newcommand{\vecd}[1]{\overset{-\!-\!\rightharpoonup}{\vphantom{a}\smash {#1}}} \)\(\newcommand{\id}{\mathrm{id}}\) \( \newcommand{\Span}{\mathrm{span}}\) \( \newcommand{\kernel}{\mathrm{null}\,}\) \( \newcommand{\range}{\mathrm{range}\,}\) \( \newcommand{\RealPart}{\mathrm{Re}}\) \( \newcommand{\ImaginaryPart}{\mathrm{Im}}\) \( \newcommand{\Argument}{\mathrm{Arg}}\) \( \newcommand{\norm}[1]{\| #1 \|}\) \( \newcommand{\inner}[2]{\langle #1, #2 \rangle}\) \( \newcommand{\Span}{\mathrm{span}}\) \(\newcommand{\id}{\mathrm{id}}\) \( \newcommand{\Span}{\mathrm{span}}\) \( \newcommand{\kernel}{\mathrm{null}\,}\) \( \newcommand{\range}{\mathrm{range}\,}\) \( \newcommand{\RealPart}{\mathrm{Re}}\) \( \newcommand{\ImaginaryPart}{\mathrm{Im}}\) \( \newcommand{\Argument}{\mathrm{Arg}}\) \( \newcommand{\norm}[1]{\| #1 \|}\) \( \newcommand{\inner}[2]{\langle #1, #2 \rangle}\) \( \newcommand{\Span}{\mathrm{span}}\)\(\newcommand{\AA}{\unicode[.8,0]{x212B}}\)

    לפני זמן לא רב, מורה בשם ברברה פולר לימדה מדע כללי לתלמידי שנים יסודיות, ואחת היחידות שלה היתה על חרקים ועכבישים. במסגרת היחידה היא ביקשה מהתלמידים לחפש חרקים ועכבישים סביב בתיהם או דירותיהם. הם הביאו את היצורים לבית הספר (בבטחה בצנצנות), ענו על מספר שאלות עליהם בכתבי העת שלהם, ובסופו של דבר מסרו לכיתה דיווחים קצרים בעל פה על ממצאיהם. המשימה נראתה פשוטה, אך ברברה גילתה שהתלמידים הגיבו לה בדרכים שונות מאוד. במבט לאחור, הנה איך ברברה תיארה את תגובותיהם:

    "אני זוכר שחוסה לא יכול היה לחכות להתחיל, וגם לא יכולתי לסבול לסיים את המשימה! כל יום הוא הביא עוד חרקים או עכבישים -- בסופו של דבר 25 סוגים שונים. מדי יום צייר תמונות שלהם ביומנו וכתב עליהם הערות רבות. בסוף הוא נתן את המצגת בעל פה הטובה ביותר שראיתי אי פעם מתלמיד כיתה ג '; הוא קרא לזה 'יש להם אותנו במספר!' הלוואי שהייתי מצלם את זה, הוא היה כל כך נחוש וכל כך נלהב.

    "ואז הייתה לינדזי - זו שתמיד רצתה להיות הטובה ביותר בכל דבר, בלי קשר לשאלה אם זה עניין אותה. היא התחילה את העבודה די לאט - פשוט הביאה כמה חרקים ורק עכביש אחד. אבל היא שמה עין על מה שכולם מביאים, וכמה. אבל כשראתה כמה חוזה עושה, היא הרימה את הקצב שלה, כאילו היא מנסה להתאים לרמה שלו. אלא שבמקום להביא מגוון של יצורים כפי שעשה חוזה, היא פשוט הביאה עוד ועוד מאותם יצורים - כמעט עשרים זבובי בית מתים, כזכור לי! המצגת שלה הייתה בסדר - באמת שלא יכולתי לתת לה ציון רע בגלל זה - אבל היא לא הייתה יצירתית או תובנה כמו זו של חוזה. אני חושב שהיא הייתה מודאגת יותר מהסימן שלה מאשר מהחומר.

    "והיה טוביאס — מרתיע את טוביאס הזקן. הוא עשה את העבודה, אבל בקושי. שמתי לב שהוא מסתכל הרבה על אוספי החרקים של תלמידים אחרים ועל רשומות היומן שלהם. הוא לא רימה, אני מאמין, רק הבין מה רמת העבודה הבסיסית למשימה - מה הוא צריך לעשות פשוט כדי להימנע מכישלון. הוא הביא פחות באגים מרוב האחרים, אם כי עדיין מספר שהיה מקובל. הוא גם כתב תשובות קצרות יותר ביומנו ונתן את אחד הדיווחים בעל פה הקצרים ביותר. הכל היה מקובל, אבל לא הרבה יותר מזה.

    "וזואי: היא הייתה די מקרה! מעולם לא ידעתי אם לצחוק או לבכות עליה. היא לא בדיוק התנגדה לביצוע המשימה, אבל היא בהחלט אהבה לשוחח עם תלמידים אחרים. אז היא הוסחה בקלות, וזה צמצם את ביצוע עבודתה, במיוחד לגבי רשומות היומן שלה. מה שבאמת הציל אותה - מה שהשאיר את עבודתה ברמה גבוהה למדי של איכות - היו שתי הבנות שבסופו של דבר שוחחה איתן. השניים האחרים כבר היו די בעלי מוטיבציה לעשות הרבה עם המשימה - ליצור אוספי באגים נאים למראה, לכתוב רשומות יומן טובות ולהעלות מצגות בעל פה מעניינות. אז כשזואי ניסתה לפטפט איתם, השיחות בסופו של דבר התמקדו במשימה בכל מקרה! היא נאלצה להודות להם על כך ששמרה על דעתה על העבודה. אני לא יודע מה זואי הייתה עושה בלעדיהם".

    כפי שמעידים זיכרונותיה של ברברה פולר, התלמידים מייחסים משמעויות וגישות שונות לפעילויות אקדמיות - משמעויות ועמדות אישיות המעוררות ומכוונות את האנרגיות שלהם בדרכים שונות. אנו מכנים את אלה ואת ההשפעות הממריצות והמכוונות הנלוות להן על ידי המונח מוטיבציה, או לפעמים מוטיבציה ללמוד. כפי שתראו, הבדלים במוטיבציה הם מקור חשוב לגיוון בכיתות, הדומה בחשיבותם להבדלים בידע קודם, ביכולת או במוכנות ההתפתחותית. בכל הנוגע ללמידה בבית הספר, יתר על כן, המניעים של התלמידים מקבלים חשיבות מיוחדת מכיוון שעצם נוכחותם של התלמידים בכיתה אינה (כמובן) ערובה לכך שהתלמידים באמת רוצים ללמוד. זה רק סימן לכך שתלמידים חיים בחברה הדורשת צעירים ללמוד בבית הספר. מכיוון שחינוך מודרני הוא חובה, המורים אינם יכולים לקחת את המוטיבציה של התלמידים כמובנת מאליה, ויש להם אחריות להבטיח את המוטיבציה של התלמידים ללמוד. איכשהו או אחרת, על המורים לשכנע את התלמידים לרצות לעשות את מה שהתלמידים צריכים לעשות בכל מקרה. משימה זו - הבנה ולכן השפעה על המניעים של התלמידים ללמוד - היא מוקד פרק זה. למרבה המזל, כפי שתראו, ישנן דרכים לבצע משימה זו המכבדות את בחירותיהם, רצונותיהם ועמדותיהם של התלמידים.

    כמו המוטיבציה עצמה, התיאוריות שלה מלאות בגיוון. לנוחיות הניווט בין המגוון, ארגנו את הפרק סביב שש תיאוריות או נקודות מבט עיקריות על מניעים ומקורותיהם. אנו מכנים את הנושאים (l) מניעים כשינוי התנהגות, (2) מניעים כמטרות, (3) מניעים כאינטרסים, (4) מניעים כייחוסים לגבי הצלחה, (5) מניעים כאמונות לגבי יעילות עצמית ו (6) מניעים כהגדרה עצמית. אנו מסתיימים בפרספקטיבה הנקראת תורת ערך הציפיות המשלבת רעיונות מכמה משש התיאוריות האחרות, ובחלקה כתוצאה מכך מרמזת על כמה הצעות נוספות להשפעה על המניעים של התלמידים ללמוד בדרכים חיוביות.