3.1: מבוא

Last updated
Save as PDF

Page ID: 210514

\( \newcommand{\vecs}[1]{\overset { \scriptstyle \rightharpoonup} {\mathbf{#1}} } \) \( \newcommand{\vecd}[1]{\overset{-\!-\!\rightharpoonup}{\vphantom{a}\smash {#1}}} \)\(\newcommand{\id}{\mathrm{id}}\) \( \newcommand{\Span}{\mathrm{span}}\) \( \newcommand{\kernel}{\mathrm{null}\,}\) \( \newcommand{\range}{\mathrm{range}\,}\) \( \newcommand{\RealPart}{\mathrm{Re}}\) \( \newcommand{\ImaginaryPart}{\mathrm{Im}}\) \( \newcommand{\Argument}{\mathrm{Arg}}\) \( \newcommand{\norm}[1]{\| #1 \|}\) \( \newcommand{\inner}[2]{\langle #1, #2 \rangle}\) \( \newcommand{\Span}{\mathrm{span}}\) \(\newcommand{\id}{\mathrm{id}}\) \( \newcommand{\Span}{\mathrm{span}}\) \( \newcommand{\kernel}{\mathrm{null}\,}\) \( \newcommand{\range}{\mathrm{range}\,}\) \( \newcommand{\RealPart}{\mathrm{Re}}\) \( \newcommand{\ImaginaryPart}{\mathrm{Im}}\) \( \newcommand{\Argument}{\mathrm{Arg}}\) \( \newcommand{\norm}[1]{\| #1 \|}\) \( \newcommand{\inner}[2]{\langle #1, #2 \rangle}\) \( \newcommand{\Span}{\mathrm{span}}\)\(\newcommand{\AA}{\unicode[.8,0]{x212B}}\)

כאשר אחד המחברים שלנו (קלווין סייפרט) גדל, הוא קיבל שיעורי פסנתר. תרגול יומיומי היה מרכיב עיקרי בילדות - 365 ימים בשנה, ובבית שנשמר בכוונה בשקט כדי להקל על התרגול. מוזיקה - במיוחד הפסנתר - הגדירה חלק מרכזי בזהותו העצמית המתהווה. בסך הכל למד פסנתר במשך 13 שנים, מגיל 4 ועד סוף התיכון, עם הפרעות מזדמנות בלבד.

בכל פעם, קלווין היה עד לשינויים קטנים בכישוריו. הוא ביצע קטע פשוט קצת יותר טוב ממה שהיה לו בשבוע הקודם, או שהוא ניגן יותר ממנו מהזיכרון. היו קשרים ישירים וברורים בין כישוריו ברגע אחד וברגע ממש לפני או אחרי. אז, אם היית שואל אותו מה מסביר את השינויים, הוא היה מצהיר ללא היסוס שהם בגלל שהוא "לומד" קטעי פסנתר ספציפיים.

אולם לאורך פרקי זמן רחבים יותר הוא הבחין בשינויים דרמטיים יותר. קלווין למד יצירות מורכבות הרבה יותר ממה שהיה לו כמה שנים קודם לכן, למשל. הוא גם שיחק עם הרבה יותר "עדינות", רגישות וליטוש מאשר כילד צעיר. הוא אפילו הקשיב למוזיקה קלאסית ברדיו חלק מהזמן! הכישרון המוזיקלי של קלווין השתנה בטווח הארוך, ובמובן מסוים לא היה לו כישרון "אותו" שהיה לו כמתחיל.

אם היית שואל מה אחראי לשינויים ארוכי הטווח הללו, היה לו קשה יותר לענות מאשר כשנשאל על השינויים לטווח הקצר. יכול להיות שהוא אמר בפשטות וקצת במעורפל: "השתפרתי בפסנתר." אולם אם תשאל את אותה שאלה כעת, הוא היה אומר כי כישורי המוזיקה שלו התפתחו, שהתפתחותם הייתה איטית והדרגתית וכי השינויים נבעו לא רק מתרגול פשוט, אלא גם מהיותו מיומן יותר במוזיקה באופן כללי.

פיתוח מתייחס לשינויים אישיים ארוכי טווח שיש להם מספר מקורות והשפעות מרובות. זה כמו ההבדל בין המוזיקה של קלווין בגיל חמש עשרה לעומת המוזיקה שלו בגיל חמש, ולא ההבדל בין המוזיקה שלו בשבוע אחד למוזיקה שלו בשבוע הבא. חלק מההתפתחויות האנושיות רחבות במיוחד ולוקח שנים להתפתח במלואן; היכולת המתפתחת של האדם "לקרוא" מצבי רוח של אחרים, למשל, עשויה לקחת חיים שלמים להתפתח באופן מלא. התפתחויות אחרות מהירות וממוקדות יותר, כמו המיומנות הגוברת של האדם בפתרון תשבצים. ככל שהשינוי מהיר ופשוט יותר, כך גדל הסיכוי שאנו מכנים את השינוי "למידה" במקום פיתוח. ההבדל בין למידה והתפתחות הוא עניין של מידה. כאשר ילד לומד לקרוא לכוכבי הלכת של מערכת השמש, למשל, יתכן שהילד לא יזדקק לזמן רב, וגם הלמידה אינה כרוכה בשלל חוויות. אז כנראה שעדיף לחשוב על החוויה הספציפית הזו - ללמוד לקרוא לכוכבי הלכת - כדוגמה ללמידה ולא להתפתחות (סלקינד, 2004; לואיס, 1997)