1.1: מבוא
- Page ID
- 210692
מורה בשם אשלי משקפת: היא הביטה סביב הכיתה, נהנתה מרגע שקט מבורך לאחר שהתלמידים עזבו בסוף היום. "אשלי, המורה, זאת אני", אמרה בגאווה לחדר הריק. "אבל למה אני עושה את זה?" היא שאלה את עצמה בשקט - והבינה שהיא לא תמיד בטוחה בתשובה. אבל אז היא נזכרה בסיבה אחת: היא לימדה לנדיה, שישבה ליד השולחן שמאלה, תמיד חייכה כל כך טוב ותמיד (טוב, בדרך כלל) ניסתה קשה. וסיבה נוספת: היא לימדה עבור לינקולן, לינקולן הזקן והעייף, שנזקק לעזרתה יותר ממה שהבין. היא זכרה עשרים סיבות אחרות - עשרים תלמידים אחרים. וסיבה אחרונה: היא גם לימדה לעצמה מאתגרת את עצמה לראות אם היא באמת יכולה לעמוד בקצב של עשרים ושניים צעירים בבת אחת, ובאמת להשיג איתם משהו כדאי. היא לימדה כדי שתוכל להמשיך לצמוח כאדם, להמשיך להתחבר לאחרים, להמשיך ללמוד רעיונות חדשים. בגלל זה היא לימדה.