מטרות למידה
בסוף פרק זה, תוכל:
- הערך באופן ביקורתי את הכוח האפיסטמי הקשור לייצור ידע
- שקול את ההשלכות האתיות הקשורות לפרסום מחקר
בהתחשב בהבדלים באופן שבו חוקרים איכותיים וכמותיים נוטים להתקרב למחקר פוליטי, נראה כי מה שמהווה פרקטיקה אתית פועל גם אחרת. לדוגמה, בשל ההסתמכות על סטטיסטיקה, סטודנטים רבים למדעי המדינה עשויים להאמין בטעות שהשיטה הכמותית היא תמיד שקופה, אובייקטיבית ולכן אתית בניגוד לשיטה האיכותית שבה ההסתמכות על תקשורת ואינטראקציות אנושיות נחשבת תמיד סובייקטיבית. כימות הנתונים הפוליטיים כרוך בתהליכים אנושיים שבהם יש הרבה הזדמנויות למוצר (כלומר, מערך הנתונים) להיות מוטה, במיוחד כאשר תהליך כזה אינו שקוף. לעומת זאת, ניתן לערוך סדרת ראיונות לצורך איסוף נתונים לחוקרים איכותיים באופן שיפחית הטיות פוטנציאליות בתהליכים. טענות אלה לגבי האם גישות איכותיות או איכותיות מתאימות יותר למזעור הטיות ולשמירה על רמת האובייקטיביות עשויות להיות מושרשות ברעיון שמטרתו העיקרית, ולחלקם היחידה, של המחקר הפוליטי היא להסיק מסקנות לגבי העולם הפוליטי.
סמית '(סמית 'ורנוויק מונרו 2005) מציין שחלק מהסיבה לכך שיש מחלוקת מתודולוגית מסוג זה היא מכיוון שמדענים פוליטיים לא הסכימו על מה שעושה מחקר טוב במדעי המדינה. הוא טוען שבעוד שבדיקת מסקנות חיונית למחקר מדעי המדינה, מאמץ כזה דורש שאלות והשערות מעניינות מהותיות לגבי העולם הפוליטי. כיוון שכך, מדע המדינה, כדיסציפלינה, צריך לשקול מחדש את התפיסה כי גישות איכותיות וכמותיות הן חיוניות, ליצירת השערות ושאלות מעניינות מהותית ושיפור הטכניקה האנליטית שלנו הן קריטיות לקידום התחום. בגלל ההבדלים באופי שתי הגישות, חיוני לגשת לדיון גם ברמת הפרקטיקה האתית בהתאם. במילים אחרות, כמה סטנדרטים אתיים יכולים להיות פחות או יותר רלוונטיים לכל גישה בגלל ההבדלים באופן איסוף וניתוח הנתונים.
כפי שצוין בפרק הקודם, ממצאים ממחקר מדעי המדינה הופכים לעתים קרובות לבסיס לשינויים פוליטיים וחברתיים שיש להם השלכות חמורות בחיים האמיתיים. אלא אם כן מתרגלי המחקר הפוליטי, בין אם הם מכוונים איכותית או כמותית, ינהלו את מחקריהם בצורה אתית, שלמות הדיסציפלינה כמו גם המדיניות המיוצרת על בסיס המחקר שלנו, למשל, עלולים להתמודד עם אתגרים רציניים. מכיוון שמדענים פוליטיים נחשבים למומחים לבעיות פוליטיות וחברתיות במידה מסוימת, יש לנו סמכות נתפסת בנושאים אלה. כתוצאה מכך, כאשר אנו טוענים כמה טענות בנושאים פוליטיים וחברתיים במרחב הציבורי, היא עשויה לשאת משקל מסוים מאשר דעתו של הפרט, למשל, בנושאים פוליטיים שונים.
לאקדמאים יש ומשחזרים את מה שאודי קלוץ וססיליה לינץ '(קלוץ ולינץ '2007) מכנים "כוח אפיסטמי", באמצעות הידע שאנו מייצרים כמחקרים ומפיצים באמצעות כתיבה והרצאות. כתוצאה מכך, לעולם לא נוכל להיות ניטרליים לחלוטין או לבטל את ההטיות האישיות שלנו כאשר אנו משכפלים או מאתגרים את הנחות המשמעת שלנו באמצעות המלגה שלנו והבחירות המתודולוגיות האישיות שלנו (Klotz and Lynch 2007). משימוש במתרגמים בתחום ועד להעסקת שירותים מקצועיים לתמלול ראיונות, עלינו להתאמץ מאוד לשקול את פוטנציאל ההטיה להתגנב לניתוח שלנו, לא לייצג באופן שגוי את משתתפי המחקר שלנו ולשקול תמיד את רווחתם.
לכן, כאשר מתחילים לנתח את מה שלמדו בתחום ולהתכונן לחלוק את ממצאיהם, חשוב להציע הרהורים על מקרים שבהם עבודת השטח של האדם הביאה לדיסוננס עם המסגרת התיאורטית הראשונית שלהם ושם המרואיינים שלנו קראו תיגר ו/או העשירו את קו החקירה הראשוני (Yanow and Schwartz-Shea 2011). לדוגמה, הגישה הרפלקסיבית שהוזכרה בסעיף הקודם מועילה גם כאשר החוקר מנתח את הנתונים שלהם. זה כולל אסטרטגיות כגון "בדיקת חברים", בהן נדונים ממצאים עם אלה שנחקרו בתחום. זה לא מכחיש או מערער את תפקידו האפיסטמולוגי של החוקר, אלא משמש כאסטרטגיה לטיפול בדינמיקה הקשורה לסובייקטיביות של חוקר (כלומר הטיית אישור). בסופו של דבר זהו המחקר שלך, וזה לא יהיה חכם לתת למשתתפים שלך לערוך את הממצאים שלך. עם זאת, אם ציטוט וכדומה עלול לגרום להם לאי נוחות, לייצג את משמעותם בצורה שגויה או גרוע מכך, עלינו לקחת זאת בחשבון.
לבסוף, בכל הנוגע לפרסום, נטען כי לחוקרים איכותיים במיוחד יש סבירות אתית לשקול כיצד ישמש מחקר זה, בהתחשב באמון, באינטימיות ובפוטנציאל להשפעה אנושית שפרק זה התייחס אליו (גיבס 2008). בשלב אחרון זה של המחקר, חשוב מבחינה אתית לשקף כיצד מידע זה עשוי להשפיע על אלה שאיפשרו את המחקר של החוקר מלכתחילה. ואכן, אג'נדות מחקר רבות הנוגעות לנושאים רגישים העלולים לסכן את החוקר ו/או משתתפיו. לכן, ראיונות וסקרים רבים חייבים להתבצע לא רק על בסיס אנונימיות, הנתונים המקוריים המאוחסנים במקום מאובטח, אלא גם להעריך כעת, לאחר שכל חלקי הפאזל התכנסו וכמעט מוכנים לפרסום.
לדוגמה, פרסום ושיתוף ממצאיו עשויים לכלול מידע ו/או ציטוטים שעבורם המחקר אינו מסוגל מבחינה אתית לספק ציטוטים מלאים המבוססים על ראיונות חסויים, תצפיות בשטח ומשתתפים. מכיוון שחוקרים הבאים לא יוכלו לשחזר את הממצאים שלנו, שימוש יעיל בציטוטים וחשבונות של נבדקים אנונימיים תלוי לעתים קרובות בנתונים כאלה המשותפים ליותר מאדם אחד או מקורות. דרך נוספת לחזק את אמינותם של מקורות אנונימיים היא משולש חשבונותיהם וקישורם בניתוחים למידע קונטקסטואלי (למשל "על פי מספר חיילים המעורבים בעימות"). שוב, להיות שקוף ככל האפשר כרוך באיזון עדין בין הגנה על הנבדקים האנושיים שלנו לבין שלמות המחקר שלנו.
מזל טוב, המחקר שלך מתפרסם והקולגות שמצטטים את עבודתך ממשיכים לגדול במספרם! עם זאת, אין זה סביר שמשתתפי המחקר שאיפשרו את השבחים שלך יירשמו לכתב העת האמריקאי למדעי המדינה. ואכן, חוקרים זוכים לביקורת שגרתית על כך שלא החזירו את ממצאי המחקר ליחים/הקהילה הנחקרים, אם לא מספקים זאת באופן שיוכלו להבין, להשתמש או לאמת. מבחינה אתית, עלינו להימנע מלהיות טפילים בעבודתנו ולשאוף להחזיר משהו בעל ערך לקהילה ו/או לאנשים שאיפשרו את המחקר שלך. זה אולי נראה כמו צעד אחרון מכביד עם מעט תגמול אינסטרומנטלי, אך כפי שפרק זה השתדל לציין, כאשר אתה עורך ומדווח על המחקר שלך בצורה אתית, "אתה מצטרף לקהילה בחיפוש אחר טובת הכלל... אתה מגלה שמחקר התמקד ב האינטרס של אחרים הוא גם שלך "(בות ', קולומב וויליאמס 2008).
