16.2: חינוך מסביב לעולם
- Page ID
- 207447
בסוף פרק זה, אתה אמור להיות מסוגל:
- זיהוי הבדלים במשאבים חינוכיים ברחבי העולם
- תאר את הרעיון של גישה אוניברסלית לחינוך
חינוך הוא מוסד חברתי שבאמצעותו מלמדים חברי חברה ידע אקדמי בסיסי, מיומנויות למידה ונורמות תרבותיות. כל אומה בעולם מצוידת במערכת חינוך כלשהי, אם כי מערכות אלה משתנות מאוד. הגורמים העיקריים המשפיעים על מערכות החינוך הם המשאבים והכסף המשמשים לתמיכה במערכות אלה במדינות שונות. כפי שניתן היה לצפות, לעושר של מדינה יש הרבה קשר לכמות הכסף שהוצא על חינוך. מדינות שאין להן שירותים בסיסיים כמו מים זורמים אינן מסוגלות לתמוך במערכות חינוך חזקות או, במקרים רבים, בלימודים רשמיים כלל. התוצאה של אי שוויון חינוכי עולמי זה מהווה דאגה חברתית עבור מדינות רבות, כולל ארצות הברית.
הבדלים בינלאומיים במערכות החינוך אינם רק נושא פיננסי. הערך המוטל על החינוך, משך הזמן המוקדש לו וחלוקת החינוך במדינה ממלאים גם הם תפקיד בהבדלים אלה. לדוגמה, תלמידים בדרום קוריאה מבלים 220 יום בשנה בבית הספר, לעומת 180 הימים בשנה של עמיתיהם בארצות הברית (Pellissier 2010).
ואז יש את נושא ההפצה החינוכית והשינויים בתוך אומה. התוכנית להערכת סטודנטים בינלאומית (PISA) מנוהלת על דגימות של תלמידים בני חמש-עשרה ברחבי העולם. בשנת 2010 התוצאות הראו כי סטודנטים בארצות הברית ירדו מחמש עשרה לעשרים וחמישה בדירוג המדעים והמתמטיקה (הרדיו הציבורי הלאומי 2010). אותה תוכנית הראתה שעד 2018 הישגי התלמידים בארה"ב נותרו באותה רמה במתמטיקה ומדעים, אך הראו שיפורים בקריאה. בשנת 2018, כ -4,000 תלמידים מכ -200 בתי ספר תיכוניים בארצות הברית עברו את מבחן ה- PISA (OECD 2019).
אנליסטים קבעו כי למדינות ולמדינות העיר בראש הדירוג יש כמה דברים משותפים. ראשית, היו להם סטנדרטים מבוססים לחינוך עם יעדים ברורים לכל התלמידים. הם גם גייסו מורים מ -5 עד 10 אחוזים הראשונים מבוגרי האוניברסיטאות בכל שנה, וזה לא המקרה ברוב המדינות (הרדיו הציבורי הלאומי 2010).
לבסוף, יש את הנושא של גורמים חברתיים. אנליסט אחד מהארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי, הארגון שיצר את מבחן ה- PISA, ייחס 20 אחוז מהבדלי הביצועים ואת הדירוג הנמוך של ארצות הברית להבדלים ברקע החברתי. החוקרים ציינו כי משאבים חינוכיים, כולל כסף ומורים איכותיים, אינם מופצים באופן שוויוני בארצות הברית. במדינות המובילות, גישה מוגבלת למשאבים לא בהכרח ניבאה ביצועים נמוכים. אנליסטים ציינו גם את מה שהם תיארו כ"סטודנטים עמידים ", או אותם סטודנטים שמשיגים ברמה גבוהה ממה שניתן היה לצפות בהתחשב ברקע החברתי שלהם. בשנחאי ובסינגפור, שיעור הסטודנטים הגמישים הוא כ -70 אחוזים. בארצות הברית זה מתחת ל -30 אחוזים. תובנות אלה מצביעות על כך שמערכת החינוך של ארצות הברית עשויה להיות בדרך יורדת שעלולה להשפיע לרעה על כלכלת המדינה ועל הנוף החברתי שלה (הרדיו הציבורי הלאומי 2010).
תמונה גדולה
חינוך בפינלנד
כאשר החינוך הציבורי בארצות הברית נתון לביקורת כה עזה, מדוע לסינגפור, דרום קוריאה ובמיוחד פינלנד (הדומה לנו ביותר מבחינה תרבותית), יש חינוך ציבורי כה מעולה? במהלך שלושים שנה, המדינה משכה את עצמה מבין הדירוגים הנמוכים ביותר של ארגון שיתוף הפעולה הכלכלי (OEDC) למקום הראשון בשנת 2012, ונשארה, נכון לשנת 2014, בחמישייה הראשונה. בניגוד לתכנית הלימודים הנוקשה ולשעות הארוכות הנדרשות מתלמידים בדרום קוריאה ובסינגפור, החינוך הפיני נראה לעתים קרובות פרדוקסלי למתבוננים מבחוץ מכיוון שנראה שהוא מפר הרבה מהכללים שאנו לוקחים כמובן מאליו. מקובל שילדים נכנסים לבית הספר בגיל שבע, ולילדים יהיו יותר הפסקות ופחות שעות בבית הספר מאשר ילדים בארה"ב - כ -300 שעות פחות. עומס שיעורי הבית שלהם קל בהשוואה לכל המדינות המתועשות האחרות (כמעט 300 שעות פחות בשנה בבית הספר היסודי). אין תוכניות מחוננות, כמעט אין בתי ספר פרטיים, ואין מבחנים סטנדרטיים לאומיים גבוהים (Laukkanen 2008; לינל הנקוק 2011).
עדיפות שונה מאשר בארצות הברית. יש דגש על הקצאת משאבים למי שזקוק להם ביותר, סטנדרטים גבוהים, תמיכה בתלמידים עם צרכים מיוחדים, מורים מוסמכים שנלקחו מעשרת האחוזים המובילים מבוגרי המדינה ואשר חייבים להרוויח תואר שני, הערכת חינוך, איזון ביזור וריכוזיות.
"פעם הייתה לנו מערכת שהייתה ממש לא שוויונית", אמר ראש החינוך הפיני בראיון. "להורים שלי מעולם לא הייתה אפשרות אמיתית ללמוד ולרכוש השכלה גבוהה. החלטנו בשנות השישים שנספק חינוך איכותי בחינם לכולם. אפילו אוניברסיטאות הן ללא תשלום. שוויון פירושו שאנחנו תומכים בכולם ואנחנו לא הולכים לבזבז את הכישורים של אף אחד". באשר למורים, "אנחנו לא בודקים את המורים שלנו או מבקשים מהם להוכיח את הידע שלהם. אבל נכון שאנחנו משקיעים בהכשרת מורים נוספת גם אחרי שהם הופכים למורים" (Gross-Loh 2014).
עם זאת, בעשור האחרון פינלנד הופיעה בעקביות בין המדינות הבכירות בפיז"ה. ילדי בית הספר בפינלנד לא תמיד הצטיינו. פינלנד בנתה את מערכת החינוך המצוינת, היעילה והשוויונית שלה תוך כמה עשורים מאפס, והתפיסה המנחה כמעט כל רפורמה בחינוך הייתה שוויון. הפרדוקס הפיני הוא שעל ידי התמקדות בתמונה הגדולה יותר לכולם, פינלנד הצליחה לטפח את הפוטנציאל האינדיבידואלי של רוב הילדים.
"יצרנו מערכת חינוך המבוססת על שוויון כדי לוודא שנוכל לפתח את הפוטנציאל של כולם. עכשיו אנחנו יכולים לראות כמה טוב זה עובד. בשנה שעברה בדק ה- OECD מבוגרים מעשרים וארבע מדינות שמדדו את רמות המיומנות של מבוגרים בגילאי שש עשרה עד שישים וחמש בסקר שנקרא PIAAC (תוכנית להערכה בינלאומית של כישורי מבוגרים), הבודק מיומנויות באוריינות, ספרות ופתרון בעיות בסביבות עשירות בטכנולוגיה. פינלנד הבקיעה בפסגה או בסמוך לה בכל המדדים".
חינוך פורמלי ובלתי פורמלי
כאמור, החינוך אינו עוסק אך ורק במושגים האקדמיים הבסיסיים שתלמיד לומד בכיתה. חברות גם מחנכות את ילדיהן, מחוץ למערכת החינוך, בענייני חיים מעשיים יומיומיים. שני סוגי הלמידה הללו מכונים חינוך פורמלי וחינוך בלתי פורמלי.
חינוך פורמלי מתאר למידה של עובדות ומושגים אקדמיים באמצעות תכנית לימודים פורמלית. מתוך הדרכתם של הוגים יוונים קדומים, מאות שנים של חוקרים בחנו נושאים באמצעות שיטות למידה רשמיות. חינוך בתקופות קודמות היה זמין רק למעמדות הגבוהים; היו להם האמצעים לגישה לחומרים מלומדים, בתוספת המותרות של שעות הפנאי שניתן להשתמש בהן ללמידה. המהפכה התעשייתית והשינויים החברתיים הנלווים לה הפכו את החינוך לנגיש יותר לכלל האוכלוסייה. משפחות רבות במעמד הביניים המתפתח מצאו הזדמנויות חדשות ללימודים.
מערכת החינוך האמריקאית המודרנית היא תוצאה של התקדמות זו. כיום חינוך בסיסי נחשב לזכות ואחריות לכל האזרחים. הציפיות ממערכת זו מתמקדות בחינוך הפורמלי, עם תכניות לימודים ובדיקות שנועדו להבטיח שהתלמידים ילמדו את העובדות והמושגים שהחברה מאמינה שהם ידע בסיסי.
לעומת זאת, חינוך בלתי פורמלי מתאר למידה על ערכים תרבותיים, נורמות והתנהגויות צפויות על ידי השתתפות בחברה. למידה מסוג זה מתרחשת הן דרך מערכת החינוך הפורמלית והן בבית. חוויות הלמידה המוקדמות ביותר שלנו מתרחשות בדרך כלל באמצעות הורים, קרובי משפחה ואחרים בקהילה שלנו. באמצעות חינוך בלתי פורמלי אנו לומדים כישורי חיים חשובים שעוזרים לנו לעבור את היום ולתקשר זה עם זה, כולל כיצד להתלבש לאירועים שונים, כיצד לבצע משימות קבועות כמו קניות והכנת אוכל וכיצד לשמור על ניקיון גופנו. משימות מקצועיות רבות ומנהגים מקומיים נלמדים גם באופן לא פורמלי.
העברה תרבותית מתייחסת לאופן שבו אנשים באים ללמוד את הערכים, האמונות והנורמות החברתיות של תרבותם. החינוך הבלתי פורמלי והפורמלי כולל העברה תרבותית. לדוגמה, תלמיד ילמד על היבטים תרבותיים של ההיסטוריה המודרנית בכיתה להיסטוריה של ארה"ב. באותה כיתה, התלמיד עשוי ללמוד את הנורמה התרבותית לבקש מחבר לכיתה לצאת לדייט באמצעות העברת הערות ושיחות לוחשות.
גישה לחינוך
דאגה עולמית נוספת בחינוך היא גישה אוניברסלית. מונח זה מתייחס ליכולת השווה של אנשים להשתתף במערכת חינוך. ברמה העולמית, הגישה עשויה להיות קשה יותר לקבוצות מסוימות המבוססות על מעמד או מין (כפי שהיה בארצות הברית מוקדם יותר בהיסטוריה של המדינה, דינמיקה שאנו עדיין נאבקים להתגבר עליה). הרעיון המודרני של גישה אוניברסלית עלה בארצות הברית כדאגה לאנשים עם מוגבלות. בארצות הברית, אחת הדרכים בהן נתמך חינוך אוניברסאלי היא באמצעות ממשלות פדרליות וממלכתיות המכסות את עלות החינוך הציבורי בחינם. כמובן, האופן שבו זה מתרחש מבחינת תקציבי בית הספר והמיסים הופך את זה לנושא שנוי במחלוקת לעתים קרובות ברמה הלאומית, הממלכתית והקהילתית.
דרגה | מצב | הוצאות חינוך לתלמיד |
---|---|---|
1 | ניו יורק | 24,040 דולר |
2 | מחוז קולומביה | 22,759 דולר |
3 | קונטיקט | 20,635 דולר |
4 | ניו ג'רזי | 20,021 דולר |
5 | ורמונט | 19,340 דולר |
6 | אלסקה | 17,726 דולר |
7 | מסצ'וסטס | 17,058 דולר |
8 | ניו המפשייר | 16,893 דולר |
9 | פנסילבניה | 16,395 דולר |
10 | ויומינג | 16,224 דולר |
11 | רוד איילנד | 16,121 דולר |
12 | אילינוי | 15,741 דולר |
13 | דלאוור | 15,639 דולר |
14 | הוואי | 15,242 דולר |
15 | מרילנד | 14,762 דולר |
16 | מיין | 14,145 דולר |
17 | צפון דקוטה | 13,758 דולר |
18 | אוהיו | 13,027 דולר |
19 | וושינגטון | 12,995 דולר |
20 | מינסוטה | 12,975 דולר |
21 | קליפורניה | 12,498 דולר |
22 | נברסקה | 12,491 דולר |
23 | מישיגן | 12,345 דולר |
24 | ויסקונסין | 12,285 דולר |
25 | וירג'יניה | 12,216 דולר |
26 | אורגון | $11,920 |
27 | איווה | 11,732 דולר |
28 | מונטנה | 11,680 דולר |
29 | קנזס | 11,653 דולר |
30 | לואיזיאנה | 11,452 דולר |
31 | מערב וירג'יניה | $11,334 |
32 | קנטאקי | 11,110 דולר |
33 | דרום קרוליינה | 10,856 דולר |
34 | מיזורי | 10,810 דולר |
34 | גיאורגיה | 10,810 דולר |
36 | אינדיאנה | 10,262 דולר |
37 | קולורדו | 10,202 דולר |
38 | ארקנסו | 10,139 דולר |
39 | דרום דקוטה | 10,073 דולר |
40 | אלבמה | 9,696 דולר |
41 | טקסס | $9,606 |
42 | ניו מקסיקו | 9,582 דולר |
43 | טנסי | 9,544 דולר |
44 | נוודה | 9,417 דולר |
45 | צפון קרוליינה | $9,377 |
46 | פלורידה | 9,346 דולר |
47 | מיסיסיפי | 8,935 דולר |
48 | אוקלהומה | 8,239 דולר |
49 | אריזונה | 8,239 דולר |
50 | איידהו | 7,771 דולר |
51 | יוטה | 7,628 דולר |
תקדים לגישה אוניברסלית לחינוך בארצות הברית נקבע עם בית המשפט המחוזי בארה"ב משנת 1972 להחלטת מחוז קולומביה ב מילס נגד מועצת החינוך של מחוז קולומביה. מקרה זה הובא בשם שבעה ילדים בגיל בית ספר עם צרכים מיוחדים שטענו כי מועצת בית הספר מונעת את גישתם לחינוך ציבורי חינם. הנהלת בית הספר טענה כי הצרכים ה"חריגים "של הילדים, הכוללים מוגבלות שכלית, מונעים את זכותם להתחנך בחינם במסגרת בית ספר ציבורי. הדירקטוריון טען כי עלות חינוך הילדים הללו תהיה יקרה מדי ולכן הילדים יצטרכו להישאר בבית ללא גישה לחינוך.
מקרה זה נפתר בדיון ללא כל משפט. השופט, ג'וזף קורנליוס וואדי, אישר את זכות התלמידים לחינוך, ומצא כי יש לתת להם שירותי חינוך ציבוריים או חינוך פרטי שמשלמים מועצת החינוך בוושינגטון הבירה. הוא ציין כי
יש להעניק זכויות חוקתיות לאזרחים למרות ההוצאה הגדולה יותר הכרוכה בכך... האינטרס של מחוז קולומביה בחינוך הילדים המודרים חייב בבירור לעלות על האינטרס שלו בשימור המשאבים הכספיים שלו... חוסר ההתאמה של מערכת בתי הספר הציבוריים של מחוז קולומביה בין אם נגרם על ידי מימון לא מספיק או חוסר יעילות מנהלית, בהחלט לא ניתן לאפשר לשאת יותר על הילד "יוצא הדופן" או הנכה מאשר על הילד הרגיל (מילס נגד מועצת החינוך 1972).
כיום, הדרך האופטימלית לכלול תלמידים עם מוגבלויות בכיתות סטנדרטיות עדיין נחקרת ומתלבטת. "הכללה" היא שיטה הכוללת טבילה מלאה בכיתה סטנדרטית, ואילו "מיינסטרים" מאזן זמן בכיתה עם צרכים מיוחדים עם השתתפות סטנדרטית בכיתה. ממשיך להיות ויכוח חברתי סביב איך ליישם את האידיאל של גישה אוניברסלית לחינוך.