14.5: הגלובליזציה של המזון

Last updated
Save as PDF

Page ID: 207239

David G. Lewis, Jennifer Hasty, & Marjorie M. Snipes
OpenStax

\( \newcommand{\vecs}[1]{\overset { \scriptstyle \rightharpoonup} {\mathbf{#1}} } \) \( \newcommand{\vecd}[1]{\overset{-\!-\!\rightharpoonup}{\vphantom{a}\smash {#1}}} \)\(\newcommand{\id}{\mathrm{id}}\) \( \newcommand{\Span}{\mathrm{span}}\) \( \newcommand{\kernel}{\mathrm{null}\,}\) \( \newcommand{\range}{\mathrm{range}\,}\) \( \newcommand{\RealPart}{\mathrm{Re}}\) \( \newcommand{\ImaginaryPart}{\mathrm{Im}}\) \( \newcommand{\Argument}{\mathrm{Arg}}\) \( \newcommand{\norm}[1]{\| #1 \|}\) \( \newcommand{\inner}[2]{\langle #1, #2 \rangle}\) \( \newcommand{\Span}{\mathrm{span}}\) \(\newcommand{\id}{\mathrm{id}}\) \( \newcommand{\Span}{\mathrm{span}}\) \( \newcommand{\kernel}{\mathrm{null}\,}\) \( \newcommand{\range}{\mathrm{range}\,}\) \( \newcommand{\RealPart}{\mathrm{Re}}\) \( \newcommand{\ImaginaryPart}{\mathrm{Im}}\) \( \newcommand{\Argument}{\mathrm{Arg}}\) \( \newcommand{\norm}[1]{\| #1 \|}\) \( \newcommand{\inner}[2]{\langle #1, #2 \rangle}\) \( \newcommand{\Span}{\mathrm{span}}\)\(\newcommand{\AA}{\unicode[.8,0]{x212B}}\)

מטרות למידה

בסוף פרק זה, תוכל:

תאר את השפעות הגלובליזציה על מגוון המזון והמזון.
הגדירו מדבריות מזון ונאות מדבר.

גלובליזציה של מזון

רוב האנשים, כאשר הם חושבים על אוכל, רואים בכך בחירה מקומית ואינדיבידואלית המבוססת על העדפות אישיות ואפשרויות כלכליות. אבל אוכל הוא מצרך עולמי המשווק על ידי תאגידים רב לאומיים, מכוני בריאות, קמפיינים פרסומיים והודעות תרבותיות עדינות ולא כל כך עדינות באמצעות מדיה גלובלית כמו סרטים, טלוויזיה ווידאו מקוון. לרוב, מה שאנשים בוחרים לאכול מבוסס על מבנים בסיסיים שקובעים זמינות ועלות. אמנם ישנם כיום עסקים בחממות המגדלים פירות וירקות לאורך כל השנה, אך סבירות לעתים קרובות אוסרת על כולם לקבל גישה למזון טרי ובשל. במקום זאת, חנויות המכולת המיינסטרים לרוב מחזיקות מזון המיובא למרחקים ארוכים. מרבית הפירות והירקות שנמכרו במכולת נקצרו בוסר (ולעתים קרובות חסרי טעם) כך שיחזיקו מעמד בימים ובשבועות שבין הקטיף לרכישה.

סצנת נמל המציגה מנוף ענק המרים מאות משטחים על ספינה. — איור **14.13** משטחי פרי נטענים על הסיפון למשלוח לחו"ל. רוב הפירות המסחריים נקצרים לפני שהם בשלים כדי שלא יתקלקלו לפני שהם מגיעים לסופרמרקט, לרוב רחוק מהמקום בו נקטפו. (קרדיט: ד"ר קארל-היינץ הוכהאוס/ויקימדיה, CC BY 3.0)

בעבודתה בנושא מזון וגלובליזציה, האנתרופולוגית והמומחית ללימודי מזון לין פיליפס מציינת את "המסלולים העקומים" (2006, 38) שמזון לוקח כדי להפוך למצרך עולמי. המזון מושפע יותר ויותר מתאגידים רב לאומיים, ומשווק כיום לרווחים גבוהים יותר עד אין קץ. אוכל כבר לא עובר פשוט מיצרן לצרכן. יש הרבה פניות לאורך הדרך.

לגלובליזציה של מזון השפעות רבות על חיי היומיום שלנו:

רשתות המזון מיצרנים לצרכנים שבירות יותר ויותר מכיוון שמספר קטן של תאגידים רב לאומיים מספקים את המזונות הבסיסיים שאנו אוכלים מדי יום. כשלים בשרשרת מזון זו עשויים לנבוע מזיהום במהלך הייצור או הפסקות בשרשרת האספקה עקב משברי אקלים, מכסים או משא ומתן סחר בין מדינות. התלות שלנו ברשתות המזון העולמיות הופכת את אספקת המזון לקהילות שלנו לפגיעה יותר בפני שיבושים ומחסור.
תרבויות המזון שלנו פחות מגוונות ונוטות להסתובב סביב מספר מצומצם של בשרים או דגנים בייצור המוני. עם אובדן הגיוון, ישנו אובדן נלווה לא רק של ידע במזון אלא גם בתזונה.
ככל שמזונות הופכים לגלובליים יותר, אנו תלויים יותר ויותר בתוספי מזון כדי לשפר את המראה והטעם של המזונות ולהבטיח את שימורם במהלך המסע הארוך מחוות המפעל לשולחן. אנו נחשפים יותר ויותר לסטרואידים, אנטיביוטיקה ותרופות אחרות בבשר שאנו אוכלים. חשיפה זו מהווה סיכונים בריאותיים למספר גדול של אנשים.
מכיוון שצמחים ובעלי חיים נתונים לצורות מתוחכמות יותר ויותר של הנדסה גנטית, יש מונופול הולך וגובר על פריטי מזון בסיסיים, המאפשר לחברות רב לאומיות להשפיע על בקרות רגולטוריות על בטיחות המזון. כאשר מעבדות ארגוניות מפתחות זרעים מוגנים בפטנט (כמו התירס המהונדס גנטית של תאגיד מונסנטו) שהם יצרני-על ומסוגלים לעמוד באתגרים כמו תנאי אקלים קשים ומחלות, המגדלים נעשים תלויים בזרע שנמכר על ידי תאגידים אלה. כבר לא מצליחים לחסוך זרעים משנה לשנה, למגדלים אין ברירה אלא לשלם כל מחיר שתאגידים אלה בוחרים לגבות עבור החומר הגנטי שלהם.
חקלאות מפעלים מכל הסוגים, אך במיוחד חוות בעלי חיים בקנה מידה גדול, הם התורמים העיקריים להתחממות כדור הארץ. לא רק שהם מייצרים כמויות גדולות של זיהום מים ואוויר ותורמים לכריתת יערות עולמית, אלא שככל שיותר ויותר יער הופך למרעה, המספר העצום של בעלי החיים תורם לרמות משמעותיות של גזי חממה המובילים להתחממות כדור הארץ. ברחבי העולם, בעלי חיים מהווים כ -14.5 אחוזים מפליטת גזי החממה העולמית (קווינטון 2019).

מזון הוא כבר מזמן מצרך בינלאומי, אפילו במהלך המאות ה -17 וה -18, כאשר סוחרים חיפשו נתיבי תבלינים ומסחר המחברים בין אירופה לאסיה. אולם כיום המזון הפך לרב לאומי, כאשר הייצור משתרע לפעמים על מדינות רבות ושונות ומזון טרי ומעובד נע למרחקים ארוכים מהיבול או הייצור המקורי שלהם. מכיוון שיש לקצור את המזונות הנודדים הללו מוקדם או לארוז אותם בחומרים משמרים שאולי איננו מכירים או אפילו נוכל לבטא, חלה התפתחות מקבילה בתנועות מזון מקומיות, בתנועות מזון אורגני ובמפעלים מחווה לשולחן כפי שאנשים רואים הסכנות של גלובליזציה של מזון. בפופולרי מאוד הדילמה של אומניבור: היסטוריה טבעית של ארבע ארוחות (2006), הסופר ועיתונאי המזון האמריקאי מייקל פולן דוגל בכך שאנשים צריכים לדעת את זהות המזונות שהם אוכלים ועליהם לעשות כל מאמץ לאכול מוצרים ממקור מקומי. זמן קצר לאחר פרסום הספר טבעה השף והסופרת ג'סיקה פרנטיס את המונח locavore כדי להתייחס לאלו שאוכלים באופן מקומי ויודעים את מקורות המזונות שלהם. בשנת 2007, locavore נבחרה למילת השנה במילון אוקספורד האמריקאי החדש.

מדבריות מזון ונווה מדבר

ברחבי העולם, הגישה למזונות מזינים ובמחיר סביר הולכת וגוברת לא שוויונית. אזורים עם גישה לא מספקת או לא אמינה למזונות מזינים נקראים לפעמים מדבריות מזון. מדבריות מזון מציבות אתגרים רציניים לבריאות ולבריאות במספר דרכים ונקשרו להפרעות אכילה, השמנת יתר ותת תזונה. במדינות המערב, מדבריות מזון תואמות לעתים קרובות תחומים אחרים של אי שוויון חברתי, כגון קהילות בעלות הכנסה נמוכה ומיעוטים. זמינות מופחתת של מזון בריא וחסכוני מחמירה לעתים קרובות רבים מהאתגרים העומדים בפני קהילות אלה.

מפה של ארצות הברית עם גושי צבע המציינים את אחוזי האוכלוסייה שאין להם מכונית ואין להם סופרמרקט בטווח של קילומטר אחד. הצבע הכהה ביותר מציין יותר מ -10% מהאוכלוסייה ואת הצבעים הבהירים ביותר פחות מ -2.5% מהאוכלוסייה. על המפה, הריכוזים הגדולים ביותר של אזורים כהים נמצאים בדרום, במדינות האפלצ'ים ובחלקים מדרום-מערב. — איור **14.14** מדבריות מזון נפוצות במדינות המערב, במיוחד באזורים עירוניים ובסביבתם. תרשים זה מציג אזורים בארצות הברית שבהם לאחוזים משמעותיים מהאנשים אין מכונית ואין חנות מכולת במרחק של קילומטר מביתם, שנמצא כעשרים דקות הליכה למבוגר בריא. (קרדיט: משרד החקלאות והמרכזים לבקרת מחלות/ויקימדיה Commons, נחלת הכלל)

ככל שאוכלוסיית העולם ממשיכה לגדול (כיום בסביבות 7.9 מיליארד איש), שינויי האקלים מואצים, וייצור המזון מתרכז יותר ויותר בידי כמה תאגידים, הגישה למזון תהפוך קריטית יותר ויותר להישרדותנו. סיפור ההתקדמות שאומצה על ידי החברה המערבית מספר לנו שהגלובליזציה וההתפתחויות החקלאיות ייצבו והבטיחו את שרשראות המזון שלנו, אך מחקרים אנתרופולוגיים של מחפשי מזון מציעים אחרת. הייצור החקלאי קשור לגישה לאדמה חקלאית, מים נקיים, אקלים יציב וכוח עבודה אמין. מעת לעת, יבולים (ובעלי חיים) נכשלים עקב מחלות, בצורת ואף הפרעה מלוחמה ומזג אוויר קיצוני, מה שמוביל למחסור ורעב באזורים רבים בעולם. בנוסף, ככל שמשפחות וקהילות מייצרות פחות ופחות ממזון משלהן והופכות תלויות יותר ויותר במתווכים כדי לקבל גישה למזון, פגיעותיהן גדלות. אמנם ישנם הבדלים רבים בין חברות ממלכתיות למזונות מזון, אך ישנם לקחים יקרי ערך שאנו יכולים ללמוד מהם. אוכלים, המתמודדים עם אותם תנאים לא יציבים שכולנו מתמודדים איתם ברחבי העולם, הם בעלי תזונה מגוונת וגמישה יותר והם מסוגלים להתאים את צרכיהם באופן עונתי על בסיס זמינות מקומית. הם אוכלים באופן מקומי, והם מתאימים את הצרכים שלהם למה שיש.

ישנם גם נאות מדבר, אזורים שיש להם גישה גבוהה לסופרמרקטים ולאוכל טרי, ואלה הולכים וגדלים במספרם. חלקם נמצאים באזורים עירוניים או פרבריים, וחלקם נמצאים באזורים כפריים שבהם חקלאות בת קיימא תומכת בקהילה או במסעדה מקומית. בהרודסבורג, קנטקי, שולחן הנאמנים מגיש אוכל מגני Pleasant Hill Shaker הסמוכים. המבקרים באתר שייקר, קהילה דתית היסטורית מסודרת, לומדים על תעשיית זרעי השייקר, זני צמחים וטכניקות גינון בר קיימא בחוות שייקר, ואז יורדים לשולחן הנאמנים כדי לאכול ארוחה מחווה לשולחן. התפריט העונתי כולל מנות מקומיות של קנטקי שהיו מנות נפוצות בתקופת כיבוש שייקר (1805—1910), כגון תפוחי אדמה שום, סלטים חמים או קרים, פשטידות סיר ירקות ועוגת תפוחים. על ידי ניצול המזונות שגדלו בגנים הסמוכים, שולחן הנאמנים משמש כמסעדה מדור קודם המסייעת בשימור ושימור המחקר והחקלאות של שייקר באתר.

בריצ'מונד, וירג'יניה, ארגון בשם Real Local RVA נוסד בשנת 2014 כתנועת מזון מקומית עממית לתמיכה בעסקים ובאזורי מגורים באזור מרכז העיר של העיר. הוא מבטא את ערך הליבה שלו כ"שיתוף פעולה על פני תחרות". הקבוצה נותנת חסות לפגישות חודשיות, סיורים חקלאיים מקומיים ואירועים קהילתיים המדגישים עסקים ודמויות בולטות בתנועת האוכל המקומית. המשתתפים כולם חקלאים, מכולת עצמאית או מסעדות מקומיות שמקורן במרכיבים ומוצרים מקומיים כחלק ממשימתם. מלבד תמיכה בחוות קטנות ועסקים עצמאיים, Real Local RVA נותנת חסות גם לסדנאות וחינוך בנושא חקלאות בת קיימא, עושה שיווק משותף ו"סיפור סיפורים" על השותפות שלה והערכים של רשתות מזון מקומיות, ומספקת מותג מוכר לזיהוי חברים משתתפים עבור הקהילה העירונית הרחבה יותר.

למרות שתנועות המזון המקומיות פופולריות יותר ויותר, רובן עדיין פועלות בעיקר באזורים אמידים יותר. ככל שאנו מפתחים יותר מיוזמות בריאות אלה, עלינו להרחיב גם את האזורים שבהם הם פועלים, במיוחד בערים, כך שיכללו את כל שכנינו ושכונותינו. אוכל וחברתיות הולכים יד ביד. כפי שכותב מייקל פולן, "הארוחה המשותפת מעלה את האכילה מתהליך מכני של תדלוק הגוף לטקס של משפחה וקהילה, מביולוגיה של בעלי חיים בלבד לפעולת תרבות" (2008, 192).

חקר המזון באנתרופולוגיה חשוב מסיבות רבות. מזון חושף זהויות תרבותיות ופגיעות פיזיות, והוא מסייע בבניית רשתות חברתיות וסימון אירועי חיים חשובים. באיזו תדירות אכילה נקבעת, אילו מאכלים נחשבים מתאימים, מי מבשל, מי מגיש למי ואילו מאכלים הכי ופחות מוערכים כולם משתנים בין התרבויות. כאשר אנתרופולוגים מבקשים להבין תרבויות אנושיות, אוכל הוא לרוב מרכיב מרכזי בידיעה מי אנחנו.

פעילות מיני-שדה

זיכרונות מזון

אוכל ממלא תפקיד חשוב בזיכרון לטווח הארוך, מכיוון שהוא קשור לריח, טעם ומרקם ולעתים קרובות הוא מאפיין מרכזי בתפקודים חברתיים, בין אם מדובר בארוחות משפחתיות או בחגיגות חג. בפרויקט זה תראיין שני אנשים שסביר להניח שיש להם זיכרונות אוכל שונים ממך; הם עשויים להיות מבוגרים יותר, יתכן שהם חיים בחלק אחר של המדינה (או העולם), או שהם חיו חלק מחייהם בסביבה ספציפית (כפרית או עירונית) השונה משלך. בקשו מכל אדם לשתף אתכם בסיפורים על ארוחות חג מיוחדות שהוכנו והוגשו כחלק מחיי המשפחה שלו, בין אם כילד או כמבוגר. אילו מאכלים הם הכי מזדהים עם חגים ספציפיים? איך הם הכינו וצרכו את המזונות האלה? האם היו תפקידים מגדריים ספציפיים במהלך ההכנה וארוחות החג? לאחר איסוף וכתיבת מה שלמדת, אילו מסקנות תוכל להסיק לגבי תפקיד המזון בחיי החברה והתרבות האנושית?