2.4: אתנוגרפיה ואתנולוגיה
- Page ID
- 207908
בסוף פרק זה תוכל:
התפתחות אתנוגרפיה ואתנולוגיה
כפי שנדון ב מהי אנתרופולוגיה? אתנוגרפיה היא שיטה בה משתמשים אנתרופולוגים תרבותיים ליצירת תיאור של תרבות או חברה. אתנוגרפים אוספים ומנצלים מידע ממקורות רבים, כגון עבודות שטח, אוספי מוזיאונים, רשומות ממשלתיות ונתונים ארכיאולוגיים. במאה ה -19 התפתחה צורה של אתנוגרפיה שנקראה אנתרופולוגיה של כורסאות, בה הוצעו תיאוריות על חברות אנושיות והתנהגויות אנושיות אך ורק על סמך מידע יד שנייה. לואיס הנרי מורגן הוא מתרגל ידוע של סוג זה של מחקר. תוכן הפרסום המפורסם ביותר שלו, ליגת הו-דה-נו-סאו-ני, או אירוקואה (1851), נאסף בעיקר מספרים אחרים שקרא. מורגן אכן נפגש עם עמים ילידים בתקופות שונות בקריירה שלו, אך הוא לא ערך מחקר אתנוגרפי בקרב האירוקואים לפני שכתב את הליגה של הו-דה-נו-סאו-ני, או אירוקואה.
במאה ה -19 המאוחרת יותר, אנתרופולוגים רבים וחוקרים אחרים ביצעו פרויקטים מחקריים עם מאות שבטים ברחבי אמריקה, רבים מהם חיו אז אך ורק בשמורות פדרליות. רבים מחוקרים אלה הושפעו מהפרופסור פרנץ בואס מאוניברסיטת קולומביה, מדען גרמני שהוכשר במקור כפיזיקאי אך התפרסם בעיקר כאנתרופולוג. בואס התעקש כי חוקרים יקבלו מידע אתנוגרפי ישירות מהעמים עליהם התכוונו לכתוב, במקום לאסוף מידע ממקורות אחרים שפורסמו. בואס ביסס את עצמו במהירות כמוביל בתחום האנתרופולוגיה ובסופו של דבר לקח תפקיד שותף בלשכה הפדרלית לאתנולוגיה אמריקאית.
בואס דגל ופרסם בכל ארבעת תחומי האנתרופולוגיה ושאל שאלות מפתח רבות במלגה שלו. בחיבורו "אנתרופולוגיה" משנת 1907 זיהה בואס שתי שאלות בסיסיות לאנתרופולוגים: "מדוע השבטים והעמים בעולם שונים, וכיצד התפתחו ההבדלים הנוכחיים?" (בואס [1974] 1982, 269). בואס היה אחראי על שכירת חוקרים ושליחתם לשטח כדי לאסוף מידע על עמים ילידים שונים. הסטנדרטים שלו במחקר שדה הפכו לבסיס המדע העכשווי של האנתרופולוגיה.
תחום עניין אחד עבור אנתרופולוגים מוקדמים היה הדמיון וההבדלים בין חברות ילידיות שונות. עניין זה בהשוואה הוביל לענף של אנתרופולוגיה בשם אתנולוגיה, שהוא השוואה בין תרבותית של קבוצות שונות. באנתרופולוגיה המוקדמת, מטרת האתנולוגיה הייתה להבין כיצד חברות ילידות שונות קשורות זו לזו. זה כלל את היחסים בין ניבי השפה, הלבוש והמראה ובאיזו מידה ובאיזה כיוון היגרו שבטים שונים ממקום למקום. אנתרופולוגים מוקדמים חקרו את השאלות הללו בתקווה לעקוב אחר שינויים בתרבויות השבטיות. דאגה מובילה נוספת הייתה כיצד עמים ילידים הגיעו בתחילה לאמריקה. אנתרופולוגים השתמשו בשיטות האתנולוגיה כדי ליצור מערכות יחסים ואלמנטים תרבותיים משותפים המסייעים להאיר דפוסי הגירה של עמים מהעולם "הישן" ל"חדש". אתנולוגיה היא עדיין מנהג נפוץ בבלשנות, ארכיאולוגיה ואנתרופולוגיה ביולוגית.
כמה שימושים נוספים באתנולוגיה מתמזגים בשיטות ארכיאולוגיות וניתוח. אתנוארכיאולוגיה היא סוג של ארכיאולוגיה שבה, בעקבות שיטות שנוצרו במידה רבה על ידי הארכיאולוג האמריקאי לואיס בינפורד, ארכיאולוגים ניגשים למידע אתנוגרפי על תרבויות אנושיות אחרונות או קיימות כדי להסיק מסקנות לגבי תרבויות אנושיות בעבר הארכיאולוגי. במחקר של בינפורד משנת 1978 Nunamiut Ethnoarechaology, הוא עורך השוואות בין הדרכים שבהן עמים ילידים בני זמננו השליכו שרידי בעלי חיים לבין הראיות שנצפו באתרי אשפה של נונמיוט. השוואות אלה מודיעות על מודל המשמש להבנת האופן שבו אבותיהם של ילידים אולי השליכו שרידים בעבר. מודלים כאלה אינם מושלמים, אך תרבויות ילידיות רבות שמרו על היבטים של תרבותם עד ימינו.
פרספקטיבה ופרשנות באתנוגרפיה
אתנוגרפיה עדיין בשימוש נפוץ על ידי אנתרופולוגים תרבותיים. מתרגלים כיום מתייעצים עם מספר מודיעים במהלך המחקר שלהם על מנת לאסוף מגוון נקודות מבט על תרבות או חברה. לאף אדם אין השקפה מלאה או סמכותית על התרבות שלו; נקודות מבט מרובות חיוניות לתיאור מלא. מחקרים אנתרופולוגיים מוקדמים רבים הזמינו רק נקודות מבט גבריות, והכניסו הטיה גברית לאתנוגרפיות שהתקבלו. כעת, אנתרופולוגים מחפשים בכוונה נקודות מבט מגוונות, מתייעצים עם אנשים ממגדרים וגילאים שונים ותופסים תפקידים שונים.
אנתרופולוגים יכולים להכניס הטיה משמעותית לאתנוגרפיה. ההיבט המאתגר ביותר של עבודת שטח באנתרופולוגיה תרבותית הוא להתבונן וללמוד תרבות אחרת ללא משוא פנים. נקודת מבט אתנוצנטרית או אתית פירושה שמישהו שופט תרבות על פי הסטנדרטים של התרבות ומערכת האמונות שלו. להתבונן בתרבות מנקודת המבט של האנשים הנחקרים זה להיות בעל נקודת מבט אמית. כדי שאנתרופולוגים יהיו חוקרים יעילים, עליהם להיות מסוגלים להתבונן ולאסוף נתונים מנקודות מבט לא משוחדות ואמיות. בנוסף, פרשנות של אנתרופולוג למידע שנאסף יכולה לשנות באופן משמעותי את ממצאי המחקר שלהם. אנתרופולוגים קודמים היו בעיקר גברים ולבנים, ולכן ממצאיהם התבססו על פרשנויות שנעשו באמצעות עדשות אלה. אנתרופולוגיה פמיניסטית מנסה לטפל בהטיה הגברית הזו. האנתרופולוגיה הפמיניסטית מוכרת כמי שהחלה כבר בשנות ה -50 של המאה ה -19, עם ניסיונות שנעשו (על ידי אנתרופולוג גברי) לכלול מידע נוסף על נשים במחקר האתנוגרפי שלהן. בשנות העשרים החלו אנתרופולוגיות כמו זורה נייל הרסטון ורות בנדיקט לפרסם בתחום, אך רק לאחר פרסום 1928 של מרגרט מיד התבגרות בסמואה זכתה אנתרופולוגית לבולטות.
התרומות והפרספקטיבות של נשים הפכו לבולטות הרבה יותר בחלקים המאוחרים של המאה ה -20. אנתרופולוגיות פמיניסטיות מבקשות לא רק לתבוע לעצמם תפקיד בתחום השווה לזה המוצע לגברים, אלא גם להרחיב את מוקדי החקירה האנתרופולוגית כך שיכללו תחומי חיים כמו משפחה, נישואין וגידול ילדים, כמו גם הכלכלה ו תפקידים חברתיים שמילאו נשים. לדומיננטיות של אנתרופולוגים גברים היה ניתוח מוטה של חברות אנושיות כלפי תפקידים ופעילויות הנשלטים על ידי גברים. מחקרים ארכיאולוגיים מוקדמים רבים, למשל, לא ייחסו תפקיד לנשים בחברות מוקדמות או הניחו שתפקידי נשים מוגבלים לשמירה על משקי בית וגידול ילדים. עדויות לקיום נשים ופעילות כלכלית לא חיפשו או התעלמו מהן. כמו כן, ההנחה הייתה שלנשים בחברות מוקדמות היו תפקידים כפופים לגברים, כאשר למעשה רוב החברות המוקדמות נמצאו כיום שוויוניות מאוד, עם מעמד שווה לנשים ולגברים. האנתרופולוגיה הפמיניסטית הרחיבה את המחקר כך שתכלול תפקידי נשים ומטרתה להבין את תפקידי המגדר בחברות אחרות בתנאים שלהן, ולא על פי התפקידים המגדריים של החברה של החוקר עצמו.
נקודות מבט אחרות צצו באנתרופולוגיה בשנות השבעים כאשר יותר חברים בקבוצות מיעוט החלו להיכנס לתחום. קטגוריה אחת של קולות מיעוט שהייתה נכס משמעותי לאנתרופולוגיה היא של אנשים עם אבות ילידים. מתרגלים עם רקע מסוג זה הם חלק מתת תחום הנקרא אנתרופולוגיה ילידית. אנתרופולוגיה ילידית נדונה בפירוט באנתרופולוגיה הילידית.