Skip to main content
Global

4.49: קריאה- אמנות עכשווית

  1. Last updated
  2. Save as PDF
  • Page ID
    210830

    • \( \newcommand{\vecs}[1]{\overset { \scriptstyle \rightharpoonup} {\mathbf{#1}} } \) \( \newcommand{\vecd}[1]{\overset{-\!-\!\rightharpoonup}{\vphantom{a}\smash {#1}}} \)\(\newcommand{\id}{\mathrm{id}}\) \( \newcommand{\Span}{\mathrm{span}}\) \( \newcommand{\kernel}{\mathrm{null}\,}\) \( \newcommand{\range}{\mathrm{range}\,}\) \( \newcommand{\RealPart}{\mathrm{Re}}\) \( \newcommand{\ImaginaryPart}{\mathrm{Im}}\) \( \newcommand{\Argument}{\mathrm{Arg}}\) \( \newcommand{\norm}[1]{\| #1 \|}\) \( \newcommand{\inner}[2]{\langle #1, #2 \rangle}\) \( \newcommand{\Span}{\mathrm{span}}\) \(\newcommand{\id}{\mathrm{id}}\) \( \newcommand{\Span}{\mathrm{span}}\) \( \newcommand{\kernel}{\mathrm{null}\,}\) \( \newcommand{\range}{\mathrm{range}\,}\) \( \newcommand{\RealPart}{\mathrm{Re}}\) \( \newcommand{\ImaginaryPart}{\mathrm{Im}}\) \( \newcommand{\Argument}{\mathrm{Arg}}\) \( \newcommand{\norm}[1]{\| #1 \|}\) \( \newcommand{\inner}[2]{\langle #1, #2 \rangle}\) \( \newcommand{\Span}{\mathrm{span}}\)\(\newcommand{\AA}{\unicode[.8,0]{x212B}}\)

    אנדי וורהול, פחיות המרק של קמפבל, 1962, צבע פולימרי סינטטי על 32 בדים, כל אחד 20 x 16 ″ (המוזיאון לאמנות מודרנית) (צילום: סטיבן צוקר)

    "קבלת" אמנות עכשווית

    זה אירוני שאנשים רבים אומרים שהם לא "מקבלים" אמנות עכשווית מכיוון שבניגוד לציור קברים מצרי או לפיסול יווני, אמנות שנעשתה מאז 1960 משקפת את העבר האחרון שלנו. הוא מדבר על השינויים החברתיים, הפוליטיים והטכנולוגיים הדרמטיים של חמישים השנים האחרונות, והוא מטיל ספק ברבים מהערכים וההנחות של החברה - נטייה של פוסט-מודרניזם, מושג המשמש לעתים לתיאור אמנות עכשווית. מה שהופך את האמנות של ימינו למאתגרת במיוחד הוא שכמו העולם סביבנו, היא הפכה מגוונת יותר ולא ניתן להגדיר אותה בקלות באמצעות רשימה של מאפיינים חזותיים, נושאים אמנותיים או דאגות תרבותיות.

    מינימליזם ופופ ארט, שתי תנועות אמנות מרכזיות של תחילת שנות השישים, מציעות רמזים לכיווני האמנות השונים בסוף המאה ה -20 וה -21. שניהם דחו ציפיות מבוססות לגבי התכונות האסתטיות של האמנות והצורך במקוריות. חפצים מינימליסטיים הם צורות גיאומטריות רזרביות, העשויות לרוב מתהליכים וחומרים תעשייתיים, חסרי פרטי שטח, סימונים אקספרסיביים וכל משמעות ניכרת. פופ ארט לקח את הנושא שלו ממקורות נמוכים כמו ספרי קומיקס ופרסום. בדומה למינימליזם, השימוש בו בטכניקות מסחריות ביטל תכנים רגשיים המשתמעים מגישתו האישית של האמן, דבר שהיה חשוב לדור הקודם של הציירים המודרניים. התוצאה הייתה ששתי התנועות טשטשו למעשה את הקו המבדיל בין אמנות יפה להיבטים רגילים יותר של החיים, ואילצו אותנו לשקול מחדש את מקומה ומטרתה של האמנות בעולם.

    אסטרטגיות הסטה

    המינימליזם והפופ ארט סללו את הדרך לאמנים מאוחרים יותר לחקור שאלות על האופי הרעיוני של האמנות, צורתה, הפקתה ויכולתה לתקשר בדרכים שונות. בסוף שנות השישים והשבעים, רעיונות אלה הובילו ל"דה-מטריאליזציה של האמנות ", כאשר אמנים התרחקו מציור ופיסול כדי להתנסות בפורמטים חדשים הכוללים צילום, קולנוע ווידאו, אמנות מיצג, מיצבים בקנה מידה גדול ועבודות אדמה. למרות שחלק ממבקרי התקופה ניבאו את "מותו של הציור", האמנות כיום מקיפה מגוון רחב של מדיה מסורתית וניסיונית, כולל יצירות המסתמכות על טכנולוגיית אינטרנט וחידושים מדעיים אחרים.

    אמנים עכשוויים ממשיכים להשתמש באוצר מילים מגוון של צורות מופשטות וייצוגיות כדי להעביר את רעיונותיהם. חשוב לזכור כי אמנות זמננו לא התפתחה בחלל ריק, אלא היא משקפת את החששות החברתיים והפוליטיים של ההקשר התרבותי שלה. לדוגמה, אמנים כמו ג'ודי שיקגו, שקיבלו השראה מהתנועה הפמיניסטית של תחילת שנות השבעים, אימצו דימויים וצורות אמנות שהיו להן קשרים היסטוריים לנשים.

    בשנות השמונים ניכסו אמנים את הסגנון והשיטות של פרסום בתקשורת המונים כדי לחקור סוגיות של סמכות תרבותית ופוליטיקת זהות. לאחרונה, אמנים כמו מאיה לין, שעיצבו את חומת הזיכרון של ותיקי וייטנאם בוושינגטון הבירה, וריצ'רד סרה, שהיה קשור באופן רופף למינימליזם בשנות השישים, התאימו מאפיינים של אמנות מינימליסטית ליצירת פסלים מופשטים חדשים המעודדים אינטראקציה אישית יותר ותגובה רגשית בקרב הצופים.

    אסטרטגיות משתנות אלה לעסוק בצופה מראות כיצד המשמעות של האמנות העכשווית קיימת מעבר לאובייקט עצמו. משמעותו מתפתחת משיח תרבותי, פרשנות ומגוון הבנות אינדיבידואליות, בנוסף לבעיות הפורמליות והרעיוניות שהניעו את האמן לראשונה. בדרך זו, אמנות זמננו עשויה לשמש זרז לתהליך מתמשך של דיון פתוח וחקירה אינטלקטואלית על העולם כיום.