4.37: קריאה- הופכת למודרנית

Last updated
Save as PDF

Page ID: 210814

Lumen Learning
Lumen Learning

\( \newcommand{\vecs}[1]{\overset { \scriptstyle \rightharpoonup} {\mathbf{#1}} } \) \( \newcommand{\vecd}[1]{\overset{-\!-\!\rightharpoonup}{\vphantom{a}\smash {#1}}} \)\(\newcommand{\id}{\mathrm{id}}\) \( \newcommand{\Span}{\mathrm{span}}\) \( \newcommand{\kernel}{\mathrm{null}\,}\) \( \newcommand{\range}{\mathrm{range}\,}\) \( \newcommand{\RealPart}{\mathrm{Re}}\) \( \newcommand{\ImaginaryPart}{\mathrm{Im}}\) \( \newcommand{\Argument}{\mathrm{Arg}}\) \( \newcommand{\norm}[1]{\| #1 \|}\) \( \newcommand{\inner}[2]{\langle #1, #2 \rangle}\) \( \newcommand{\Span}{\mathrm{span}}\) \(\newcommand{\id}{\mathrm{id}}\) \( \newcommand{\Span}{\mathrm{span}}\) \( \newcommand{\kernel}{\mathrm{null}\,}\) \( \newcommand{\range}{\mathrm{range}\,}\) \( \newcommand{\RealPart}{\mathrm{Re}}\) \( \newcommand{\ImaginaryPart}{\mathrm{Im}}\) \( \newcommand{\Argument}{\mathrm{Arg}}\) \( \newcommand{\norm}[1]{\| #1 \|}\) \( \newcommand{\inner}[2]{\langle #1, #2 \rangle}\) \( \newcommand{\Span}{\mathrm{span}}\)\(\newcommand{\AA}{\unicode[.8,0]{x212B}}\)

אדוארד מאנה, בר בפוליס-ברגר, שמן על בד, 1882 (גלריית קורטולד, לונדון)

אנשים משתמשים במונח "מודרני" במגוון דרכים, לרוב באופן רופף מאוד, עם הרבה אסוציאציות מרומזות של חדש, עכשווי, עדכני וטכנולוגי. אנו יודעים את ההבדל בין מדינה מודרנית למדינת עולם שלישי וזה בדרך כלל פחות קשור לאמנות ויותר קשור לטכנולוגיה ולהתקדמות תעשייתית, דברים כמו אינסטלציה פנימית, גישה נוחה למוצרי צריכה, חופש ביטוי וזכויות הצבעה. אולם במאה התשע עשרה, למודרניות ולקשר שלה לאמנות היו אסוציאציות ספציפיות מסוימות שאנשים החלו לזהות ולהשתמש בהן כברומטרים כדי להבדיל את עצמם ואת תרבותם מהדרכים והעמדות הקודמות של המאה התשע עשרה.

מבחינה כרונולוגית, המודרניזם מתייחס לתקופה שבין 1850 ל -1960. זה מתחיל בתנועה הריאליסטית ומסתיים באקספרסיוניזם מופשט. זה רק קצת יותר ממאה שנים. במהלך אותה תקופה העולם המערבי חווה כמה שינויים משמעותיים שהפכו את אירופה וארצות הברית מחברות מסורתיות שהתבססו בחקלאות למודרניות עם ערים ומפעלים ותחבורה המונית. להלן כמה תכונות חשובות שכל החברות המודרניות חולקות.

הקפיטליזם החליף הון נחת והפך למערכת הכלכלית של המודרניות שבה אנשים החליפו עבודה בשכר קבוע והשתמשו בשכרם כדי לקנות יותר ויותר פריטי צריכה במקום לייצר פריטים כאלה בעצמם. שינוי כלכלי זה השפיע באופן דרמטי על יחסי המעמדות מכיוון שהוא הציע הזדמנויות לעושר רב באמצעות יוזמה אישית, תיעוש וטכנולוגיה - בדומה לפיצוץ הטכנולוגי וה- dot.com בסוף המאה ה -20 ותחילת המאה ה -21. המהפכה התעשייתית שהחלה באנגליה בסוף המאה ה -18 ושטפה במהירות את אירופה (פגעה בארה"ב מיד לאחר מלחמת האזרחים) שינתה את היחסים הכלכליים והחברתיים, הציעה מספר הולך וגדל של מוצרי צריכה זולים יותר ושינתה את מושגי החינוך. מי היה זקוק לקלאסיקה כאשר השכלה מסחרית/טכנית הייתה המפתח להצלחה כלכלית? המהפכה התעשייתית טיפחה גם תחושת תחרות והתקדמות שממשיכה להשפיע עלינו כיום.
התרבות העירונית החליפה את התרבות האגררית ככל שהתיעוש והערים גדלו. ערים היו אתרים של עושר והזדמנויות חדשות עם המפעלים ופוטנציאל הייצור שלהן. אנשים שעברו מחוות קטנות, עיירות לערים גדולות סייעו לפירוק התרבות והערכים המסורתיים. היו גם סיבוכים חדשים כמו פשיעה עירונית גוברת, זנות, ניכור ודפרסונליזציה. בעיירה קטנה בטח הכרת את הסנדלר שיצר את הנעליים שלך ויחסים אישיים כאלה התרחבו לעתים קרובות לכלכלות יומיומיות - אולי תוכל להחליף אוכל או עבודה עבור זוג נעליים חדשות או לעכב תשלומים. התאמות מסוג זה שיצרו תשתית לחיים האגרריים נסחפו עם עיור. תושבי העיר קנו נעליים שיוצרו, הועברו במסילות ברזל, הוצגו בחלונות הראווה ונרכשו רק במזומן. קווי הרכבה, עבודה אנונימית ופרסום יצרו יותר פריטי צריכה אך גם תחושה הולכת וגוברת של דפרסונליזציה. הפער בין "יש" לבין "אין" גדל והיה גלוי יותר בעיר.
התקדמות טכנולוגית כמו תיעוש, מסילות ברזל, תאורת גז, חשמליות, מערכות מפעלים, אינסטלציה פנימית, מכשירי חשמל והתקדמות מדעית נעשו במהירות ושינויים אלה השפיעו באופן דרמטי על האופן שבו אנשים חיו וחשבו על עצמם. תוצאה אחת הייתה שאנשים באזורים מתועשים חשבו על עצמם כמתקדמים ומודרניים ונחשבו לתרבויות לא מפותחות במדינות לא מפותחות כפרימיטיביות ונחשלות.
המודרניות מאופיינת בחילוניות גוברת ובסמכות הדתית המופחתת. אנשים לא נטשו את הדת אבל הם הקדישו לה פחות תשומת לב. דתות מאורגנות היו פחות ויותר מסוגלות להכתיב סטנדרטים, ערכים ונושא. אמנות יפה עברה מייצוג החוויה האנושית והקשר שלה לבריאת אלוהים, להתמקדות ברגשות אישיים ובחוויות רוחניות אינדיבידואליות שלא התבססו בשום דת מאורגנת וממוסדת.
העולם המודרני היה אופטימי ביותר - אנשים ראו בשינויים אלה חיוביים. הם בירכו על חדשנות ודגלו בהתקדמות. השינוי הפך לסמן של המודרניות. כל דבר שהיה מסורתי וסטטי סימן מיושן, מיושן, שמרני והיה צריך להימנע מהציבור המודרני החדש. אירופה המודרנית וארה"ב הפנימו עמדות אלה והשתמשו במודרניות כדרך לקבוע ולאמת את עליונותן. המאה התשע עשרה הייתה גם תקופה של צמיחה והתרחבות קולוניאלית אדירה, בשם ההתקדמות והתועלת החברתית וכל הפעילויות הללו הובילו מדינות מערביות מתועשות לאחרונה.

אמנים רבים הזדהו מקרוב עם המודרניות ואימצו את הטכניקות והחידושים החדשים, את רוח ההתקדמות, ההמצאה, הגילוי, היצירתיות והשינוי. הם רצו להשתתף ביצירת העולם המודרני והם היו להוטים לנסות רעיונות חדשים במקום לעקוב אחר ההנחיות השמרניות יותר של האמנות האקדמית. אין זה אומר שאמנים אלה מאמצע המאה התשע עשרה היו הראשונים לאתגר דור מבוגר או מערכת רעיונות. אמנים אקדמיים רבים התווכחו על נושאים פורמליים, סגנונות ונושאים, אבל זה היה כמו הסכם טוב לב בתוך מועדון; כולם בקבוצה הסכימו לא להסכים.

באמצע שנות ה -50 של המאה ה -19 הוצאו חילוקי דעות אקדמיים מנומסים מהאקדמיה ואל הרחוב. אמנים חיפשו יותר ויותר חסות למגזר הפרטי, והשתמשו באותה קבוצה הולכת וגדלה של אספנים בורגניים או ממעמד הביניים עם כסף לבזבז ובתים למילוי בציורים. לקהל המעמד הבינוני החדש שהרוויח את כספו באמצעות תיעוש וייצור היה הרבה "הכנסה פנויה", והם רצו תמונות שהם יכלו להבין, שקל להסתכל עליהן, השתלבו בבתיהם, התייחסו לנושאים שהם אהבו. לא עבורם המחזורים ההיסטוריים של אלים, קדושים וגיבורים עם האסוציאציות וההתייחסויות האינטלקטואליות המורכבות שלהם; במקום זאת, הם רצו נופים, סצנות ז'אנר וטבע דומם. הם לא היו משכילים פחות מאשר קונים קודמים, אבל התחנכו עם מיקוד שונה וסדר עדיפויות. המציאות היתה כאן ועכשיו, ההתקדמות היתה בלתי נמנעת, והגיבור החדש של החיים המודרניים היה האדם המודרני.

המודרניות היא אז מכלול של הקשרים: זמן, מרחב וגישה. מה שהופך מקום או חפץ ל"מודרני "תלוי בתנאים אלה.

האוונגרד

לאורך המאה ה -19 היו אמנים שהפיקו תמונות שאיננו מתייגים "אמנות מודרנית" בדרך כלל מכיוון שהטכניקות או הנושאים נקשרו לסגנונות, הטכניקות והגישות האקדמיות השמרניות. מצד שני, אמנים מודרניים נקראו לעתים קרובות "האוונגרד". זה היה במקור מונח צבאי שתיאר את איש הנקודה (החייל הראשון שיצא) - זה שלקח את הסיכון הרב ביותר. הסוציאליסט הצרפתי אנרי דה סן-סימון השתמש לראשונה במונח בתחילת שנות ה -20 של המאה ה -20 כדי לתאר אמן שיצירתו תשרת את צרכי העם, של חברה סוציאליסטית ולא של המעמדות השולטים. האוונגרד משמש גם לזיהוי אמנים שנושאי הציור והטכניקות שלהם היו רדיקליים, ומסמנים אותם מהסגנונות המסורתיים או האקדמיים יותר, אך לא מתוך מחשבה על אידיאולוגיה פוליטית מסוימת. אוונגרד הפך למעין מונח גנרי למספר תנועות אמנות שבמרכזן הרעיון של אוטונומיה אמנותית ועצמאות. בחלק מהמקרים האוונגרד היה קשור קשר הדוק לאקטיביזם פוליטי, בעיקר תנועות סוציאליסטיות או קומוניסטיות; במקרים אחרים, האוונגרד הוסר בצורה חדה מהפוליטיקה והתמקד בעיקר באסתטיקה. האוונגרד מעולם לא היה קבוצת אמנים מגובשת ומה שהיה אוונגרד במדינה אחת לא היה בהכרח זהה אצל אחרים.

לבסוף, למרות שאמנים מודרניים עבדו ברחבי מדינות רבות באירופה ובארצות הברית, רוב האמנות ה -19 והרבה אמנות מודרנית מהמאה העשרים מתרכזות בצרפת ומיוצרות על ידי אמנים צרפתים. בניגוד לאנגליה שהייתה יציבה פוליטית במאה התשע עשרה, צרפת עברה מגוון ממשלות והתקוממויות שכולן סיפקו סביבה פוליטית ותרבותית ייחודית שטיפחה את מה שאנו מכירים כאמנות מודרנית.