Skip to main content
Global

4.26: קריאה- לקראת הרנסנס הגבוה

  1. Last updated
  2. Save as PDF
  • Page ID
    210762

    • \( \newcommand{\vecs}[1]{\overset { \scriptstyle \rightharpoonup} {\mathbf{#1}} } \) \( \newcommand{\vecd}[1]{\overset{-\!-\!\rightharpoonup}{\vphantom{a}\smash {#1}}} \)\(\newcommand{\id}{\mathrm{id}}\) \( \newcommand{\Span}{\mathrm{span}}\) \( \newcommand{\kernel}{\mathrm{null}\,}\) \( \newcommand{\range}{\mathrm{range}\,}\) \( \newcommand{\RealPart}{\mathrm{Re}}\) \( \newcommand{\ImaginaryPart}{\mathrm{Im}}\) \( \newcommand{\Argument}{\mathrm{Arg}}\) \( \newcommand{\norm}[1]{\| #1 \|}\) \( \newcommand{\inner}[2]{\langle #1, #2 \rangle}\) \( \newcommand{\Span}{\mathrm{span}}\) \(\newcommand{\id}{\mathrm{id}}\) \( \newcommand{\Span}{\mathrm{span}}\) \( \newcommand{\kernel}{\mathrm{null}\,}\) \( \newcommand{\range}{\mathrm{range}\,}\) \( \newcommand{\RealPart}{\mathrm{Re}}\) \( \newcommand{\ImaginaryPart}{\mathrm{Im}}\) \( \newcommand{\Argument}{\mathrm{Arg}}\) \( \newcommand{\norm}[1]{\| #1 \|}\) \( \newcommand{\inner}[2]{\langle #1, #2 \rangle}\) \( \newcommand{\Span}{\mathrm{span}}\)\(\newcommand{\AA}{\unicode[.8,0]{x212B}}\)

    הרנסנס הגבוה הוא בדיוק זה - שיא הרנסנס! כשחושבים על הרנסנס, השמות שעולים בראש הם כנראה האמנים של התקופה הזו: לאונרדו ומיכלאנג'לו, למשל. כשאנשים רבים חושבים על יצירת האמנות הגדולה ביותר בעולם המערבי, הם חושבים על התקרה הסיסטינית של מיכלאנג'לו. זו תקופה של פרויקטים גדולים ושאפתניים.

    Fra פיליפו ליפי, מדונה וילד עם שני מלאכים, טמפרה על עץ, 1455—1466 בקירוב (גלריה דגלי אופיצי, פירנצה)

    מהו בדיוק הרנסנס הגבוה, ובמה הוא שונה מהרנסנס המוקדם?

    ככל שההומניזם של הרנסנס המוקדם גדל, מתחילה להתפתח בעיה. תסתכל שוב על המדונה והילד עם המלאכים של פרה פיליפו ליפי. אנו רואים בציור זה תמונה של המדונה וילד המשיח שהפכה לממשית כל כך, הדמויות כה אנושיות, עד שכמעט איננו יכולים לדעת שמדובר בדמויות רוחניות (למעט צל קלוש של הילה). מצד שני, כפי שראינו בימי הביניים, אם אתה רוצה להפוך את הדמות שלך לרוחנית אז אתה מקריב את הריאליזם שלה.

    זה כמעט כאילו יש תחושה זו ברנסנס המוקדם שאם אתה רוצה להיות רוחני, אז הציור שלך לא יכול להיראות אמיתי, ואם אתה רוצה שהוא יהיה אמיתי, אז הוא מאבד קצת רוחניות. זה חייב להיות זה או אחר. ובכן, לאונרדו דה וינצ'י מגיע, ובעצם אומר - אתה לא צריך לעשות את הבחירה הזו. זה לא או/או. לאונרדו מסוגל ליצור דמויות פיזיות ואמיתיות - אמיתיות בדיוק כמו הדמויות של ליפי או מסאצ'יו ובכל זאת יש להן רוחניות בלתי ניתנת להכחשה ואינטנסיבית בו זמנית. אז אנחנו יכולים לומר כי לאונרדו מאחד את האמיתי והרוחני, או הנשמה ואת החומר.

    הדרך הטובה ביותר לראות זאת היא בציור זה של ורוצ'יו, אליו למד לאונרדו כשהיה צעיר.

    4 אינץ 'או 180 x 152 ס"מ (גלריה דגלי אופיצי, פירנצה)
    אנדראה דל ורוצ'יו (עם לאונרדו), טבילת ישו, 1470-75, שמן וטמפרה על לוח, 70 3/4 x 59 3/4 אינץ 'או 180 x 152 ס"מ (גלריה דגלי אופיצי, פירנצה)

    ורוקיו ביקש מלאונרדו לצייר את אחד המלאכים בציורו של טבילת ישו, שאנו רואים כאן. אתה יכול לדעת איזה מלאך הוא של לאונרדו?

    מלאך אחד צריך להיראות יותר כמו ילד - זה המלאך הרנסאנס המוקדם (זה שצייר ורוצ'יו) והמלאך השני צריך להיראות כמו מלאך רנסנס גבוה, כמו דמות רוחנית - באמת כמו מלאך שנשלח על ידי אלוהים מהשמיים (זה המלאך של לאונרדו).

    אתה יכול לדעת איזה מהם הוא של לאונרדו? קח רגע והסתכל מקרוב.

    פרט. אנדראה דל ורוצ'יו (עם לאונרדו), טבילת ישו, 1470-75, שמן וטמפרה על לוח, 70 3/4 x 59 3/4 אינץ 'או 180 x 152 ס"מ (גלריה דגלי אופיצי, פירנצה)

    (תשובה: המלאך משמאל)

    המלאך של לאונרדו יפה באופן אידיאלי ונע בצורה חיננית ומורכבת, מתפתל שמאלה אך מרים את ראשה למעלה וימינה. דמויות אלגנטיות ויפות באופן אידיאלי הן מאפיין מרכזי של הרנסנס הגבוה.

    לאונרדו דה וינצ'י

    חייו המוקדמים של לאונרדו והכשרתו

    לאונרדו נולד לא לגיטימי למשפחה טוסקנית בולטת של קדרים ונוטריונים. יתכן שהוא נסע מווינצ'י לפירנצה שם עבד אביו בכמה משפחות חזקות כולל מדיצ'י. בגיל שבע עשרה, על פי הדיווחים, לאונרדו למד אצל האמן הפלורנטיני ורוצ'יו. כאן זכה לאונרדו להערכה על הישגיהם של ג'וטו ומסאצ'יו ובשנת 1472 הצטרף לגילדת האמנים, Compagnia di San Luca. בגלל קשרי משפחתו, לאונרדו הרוויח כאשר לורנצו דה מדיצ'י (המפואר) שלט בפירנצה. בשנת 1478 לאונרדו היה עצמאי לחלוטין מוורוצ'יו ואולי פגש אז את לודוביקו ספורצה הגולה, הדוכס העתידי ממילאנו, שלימים יזמין את הסעודה האחרונה.

    לאונרדו במילאנו

    ארבע שנים לאחר מכן הגיע לאונרדו למילאנו כשהוא נושא לירה כסופה (שאולי הצליח לנגן), מתנה לעוצר לודוביקו משליט פלורנטין, לורנצו המפואר. לודוביקו ביקש להפוך את מילאנו למרכז של למידה הומניסטית להתחרות בפירנצה.

    לאונרדו פרח בסביבה אינטלקטואלית זו. הוא פתח סטודיו, קיבל עמלות רבות, הדריך סטודנטים והחל להקליט באופן שיטתי את חקירותיו המדעיות והאמנותיות בסדרת מחברות. "איש הרנסנס" הארכיטיפי, לאונרדו היה צייר ללא תחרות, אדריכל מוכשר, מהנדס, קרטוגרף ומדען (הוא התעניין במיוחד בביולוגיה ובפיזיקה). הוא הושפע ממגוון טקסטים עתיקים, כולל טימאוס של אפלטון, הקוסמוגרפיה של תלמי, ושל ויטרוביוס על אדריכלות. לאונרדו נזקף לזכותו שסייע ללוקה פאצ'ולי במסכתו, דיווינה פרופורציה (1509). לאחר שהצטרף למעשי ולתיאורטי, תכנן לאונרדו מכשירים מכניים רבים לקרב, כולל צוללת, ואף התנסה בעיצובים לטיסה.

    במכתב מפורסם כעת, לאונרדו רשם את כשרונותיו לדוכס, והתמקד בעיקר ביכולותיו כמהנדס צבאי. המכתב מתחיל:

    לאחר שעד כה למדתי ובדקתי מספיק את הניסויים של כל מי שטוען שהם מומחים וממציאים של מכונות מלחמה, וגיליתי שהמכונות שלהם אינן שונות במעט מאלה שבדרך כלל בשימוש, אעשה כל כך נועז, מבלי לרצות לגרום נזק לאף אחד, כמו לפנות לעצמי אל הוד מעלתך לגלות לו את סודותיי, ולהציע להפגין לו, להנאתו, את כל הדברים שנמנו בקצרה להלן.

    בעשר פסקאות קצרות מנה לאונרדו את השירות שהוא יכול לבצע עבור הדוכס - הוא אמר (בין היתר) שהוא יכול לבנות גשרים, מנהרות, מבצרים ו"להכין אקדחי מצור, מרגמות ומכונות אחרות, בעלות צורה יפה ומעשית, שונה לחלוטין ממה שנמצא בשימוש בדרך כלל".

    מה שנראה לנו מדהים הוא שרק בפסקה האחרונה ממש מזכיר לאונרדו אמנות, והוא מזכיר אותה בצורה כל כך צנועה! הנה מה שהוא כתב:

    בזמן של שלום, אני מאמין שאני מסוגל לספק לך סיפוק רב כמו כל אחד אחר, בין אם זה באדריכלות, לבניית מבנים ציבוריים או פרטיים, או להביא מים ממקום למקום. פריט, אני יכול לפסל בשיש, ברונזה או טרקוטה; בעוד בציור, העבודה שלי שווה לכל אחד.

    חזרה לפירנצה, ואז לצרפת

    בשנת 1489 הבטיח לאונרדו חוזה המיוחל עם לודוביקו וזכה בתואר "האפלים הפלורנטיניים", התייחסות לצייר יווני עתיק הנערץ על נטורליזם הגדול שלו. לאונרדו חזר לפירנצה כאשר לודוביקו הודח על ידי המלך הצרפתי, שארל השביעי. כשהיה שם, לאונרדו היה פוגש את ניקולו מקיאוולי, מחבר הנסיך ופטרונו העתידי, פרנסואה הראשון בשנת 1516, לאחר הזמנות רבות, נסע לאונרדו לצרפת והצטרף לחצר המלוכה. לאונרדו נפטר ב- 2 במאי 1519 בטירת המלך בקלוקס.

    מותו של לאונרדו ומעמדו המשתנה של האמן

    לבסוף, לאחר שהזדקן, הוא נשאר חולה חודשים רבים, והרגיש את עצמו קרוב למוות, ביקש ליידע את עצמו בחריצות על הוראת האמונה הקתולית ועל הדרך הטובה והדת הנוצרית הקדושה; ואז, עם גניחות רבות, הודה והיה חוזר בתשובה; ולמרות שלא יכול היה להרים את עצמו היטב על רגליו, לתמוך בעצמו בזרועות חבריו ומשרתיו, הוא שמח לקחת באדיקות את הקודש הקדוש ביותר -מנט, צא מהמיטה שלו. המלך, שנהוג לבקר אותו לעתים קרובות ובאהבה, נכנס לחדר; לכן הוא, מתוך יראת כבוד, לאחר שגידל את עצמו לשבת על המיטה, ונתן לו דין וחשבון על מחלתו ועל נסיבותיה, הראה עד כמה הוא פגע באלוהים ובאנושות בכך שלא עבד באמנותו כפי שהיה צריך לעשות. לאחר מכן הוא נתפס על ידי פרוקסיזם, שליח המוות; מסיבה זו המלך קם ולקח את ראשו, על מנת לסייע לו ולהראות לו חסד, ואז לסיים שהוא עשוי להקל על כאבו, רוחו, שהייתה אלוהית, בידיעה שלא יכול להיות לה כבוד גדול יותר, פג בזרועותיו של המלך. (וסארי)

    סיפור זה הוא אינדיקציה טובה למעמד המשתנה של האמן. לאונרדו, שבילה את שנות חייו האחרונות בצרפת בעבודה אצל המלך פרנסיס הראשון, ביקר לעתים קרובות על ידי המלך! זכור כי האמן נחשב רק אומן מיומן בימי הביניים ובמשך חלק ניכר מתקופת הרנסנס הקדומה.

    בתקופת הרנסנס הגבוה, החל מליאונרדו, אנו מגלים כי אמנים נחשבים אינטלקטואלים, וכי הם שומרים על חברה עם הרמות הגבוהות ביותר בחברה. שינוי לא קטן! כל זה קשור להומניזם בתקופת הרנסנס כמובן, וההכרה הגוברת בהישגיהם של אנשים גדולים (דבר שכמעט לא נשמע בימי הביניים!). אמנים בתקופת הרנסנס המוקדם התעקשו שהם צריכים להיחשב למעשה כאינטלקטואלים מכיוון שהם עבדו עם מוחם כמו גם עם הידיים. הם הגנו על עמדה זו בכך שהצביעו על הכלים המדעיים בהם השתמשו כדי להפוך את עבודתם לנטורליסטית יותר (נטורליזם מדעי): חקר האנטומיה האנושית, המתמטיקה והגיאומטריה, של נקודת מבט לינארית. ברור שכל אלה היו עיסוקים אינטלקטואליים!

    לאונרדו דה וינצ'י, דיוקן עצמי

    תסתכל מקרוב על הדיוקן העצמי הזה. האם לא ברור שלאונרדו חשב על עצמו כהוגה דעות, פילוסוף, אינטלקטואל?

    נטורליזם של לאונרדו

    רופאים יוונים קדומים ניתחו גופות. דחיית הכנסייה המוקדמת למדע העולם הקלאסי, יחד עם האפשרות לתחייה גופנית הובילה לאיסורים על דיסקציה. גם לאונרדו וגם מיכלאנג'לו ביצעו אותם - כנראה אך ורק על גופותיהם של פושעים שהוצאו להורג. על פי הספירה שלו, לאונרדו ניתח 30 גופות במהלך חייו.

    רכיב YouTube לא נכלל בגרסה זו של הטקסט. אתה יכול לצפות בו באופן מקוון כאן: pb.libretexts.org/ארטהערכה/? p = 160