Skip to main content
Global

4.18: קריאה- שיווה כאדון המחול (נטרג'ה)

  1. Last updated
  2. Save as PDF
  • Page ID
    210670

    • \( \newcommand{\vecs}[1]{\overset { \scriptstyle \rightharpoonup} {\mathbf{#1}} } \) \( \newcommand{\vecd}[1]{\overset{-\!-\!\rightharpoonup}{\vphantom{a}\smash {#1}}} \)\(\newcommand{\id}{\mathrm{id}}\) \( \newcommand{\Span}{\mathrm{span}}\) \( \newcommand{\kernel}{\mathrm{null}\,}\) \( \newcommand{\range}{\mathrm{range}\,}\) \( \newcommand{\RealPart}{\mathrm{Re}}\) \( \newcommand{\ImaginaryPart}{\mathrm{Im}}\) \( \newcommand{\Argument}{\mathrm{Arg}}\) \( \newcommand{\norm}[1]{\| #1 \|}\) \( \newcommand{\inner}[2]{\langle #1, #2 \rangle}\) \( \newcommand{\Span}{\mathrm{span}}\) \(\newcommand{\id}{\mathrm{id}}\) \( \newcommand{\Span}{\mathrm{span}}\) \( \newcommand{\kernel}{\mathrm{null}\,}\) \( \newcommand{\range}{\mathrm{range}\,}\) \( \newcommand{\RealPart}{\mathrm{Re}}\) \( \newcommand{\ImaginaryPart}{\mathrm{Im}}\) \( \newcommand{\Argument}{\mathrm{Arg}}\) \( \newcommand{\norm}[1]{\| #1 \|}\) \( \newcommand{\inner}[2]{\langle #1, #2 \rangle}\) \( \newcommand{\Span}{\mathrm{span}}\)\(\newcommand{\AA}{\unicode[.8,0]{x212B}}\)

    חפץ קדוש מחוץ להקשר

    אמנות הודו מימי הביניים, כמו אמנות אירופה של ימי הביניים, הייתה בעיקר בשירות הדת. החוויה הרוחנית של החסיד שופרה על ידי מדיטציה בהשראת יצירות אמנות ואדריכלות. בדיוק כפי שהקפלה העליונה הזוהרת של סנט שאפל הסתנוורה ומוצפת את המתפללים בצרפת, פסלי הברונזה המתנשאים של שיווה ופרוואטי, למשל, באולמות הפנימיים של מקדש מינאקשי במדוראי, בדרום הודו היו מעוררים חסיד הינדי.

    שיווה כאדון המחול (נטרג'ה), ג. המאה ה -11, סגסוגת נחושת, תקופת צ'ולה, 68.3 x 56.5 ס"מ (מוזיאון המטרופוליטן לאמנות)

    חשוב לזכור כי שיווה הברונזה כאדון המחול ("Nataraja" - nata שפירושו ריקוד או הופעה, ורג'ה שפירושו מלך או אדון), הוא חפץ קדוש שהוצא מהקשרו המקורי - למעשה, אנחנו אפילו לא יודעים היכן הוערץ הפסל המסוים הזה במקור. במרחבים האינטימיים של גלריות פירנצה והרברט אירווינג בדרום אסיה במוזיאון המטרופוליטן לאמנות, שבעה נטרג'ה מוקף בפסלי מתכת אחרים של אלים הינדים כולל הלורדים וישנו, פרוואטי והאנומן. קל להיקלט בשקט האפל של הגלריות הללו עם אוסף הדמויות האלוהיות המדהים שלה, אך חשוב לזכור שהפסל הספציפי הזה נועד להיות מטלטל, מה שמסביר את גודלו המתון ואת בסיסו המעגלי הגדול, אידיאלי להרמה והנפה על כתף.

    מיוצר עבור ניידות

    מהמאה ה -11 ואילך, חסידים הינדים נשאו פסלים אלה במצעדים תהלוכיים כאשר הכוהנים עקבו אחר תפילות מזמרים והעניקו ברכות לאנשים שנאספו למטרה זו. לפעמים הפסלים היו מעוטרים בבגדים אדומים וירוקים זוהרים ותכשיטי זהב לציון הצורה האנושית המפוארת של האלים. בתהלוכות אלה ייתכן שהשבעה נטראג'ה היו עטופות בבד לבן ואדום, מעוטרות בפרחים ומוקפות בנרות. בהקשר הינדי דתי, הפסל הוא ההתגלמות המילולית של האלוהי. כאשר המתפלל מגיע לפני הפסל ומתחיל להתפלל, האמונה מפעילה את האנרגיה האלוהית הטבועה בפסל, ובאותו רגע, שיווה נוכח.

    שיווה מברונזה

    שיווה מהווה חלק משלישייה עוצמתית של אנרגיה אלוהית בתוך הקוסמוס של הדת ההינדית. יש ברהמה, היוצר המיטיב של היקום; יש את וישנו, המשמר החכם; ואז יש שיווה, המשחתת. "המשחתת" במובן זה אינה כוח שלילי לחלוטין, אלא כוח מרחיב בהשפעתו. בפילוסופיה הדתית ההינדית כל הדברים חייבים להגיע לסוף טבעי כדי שיוכלו להתחיל מחדש, ושיווה הוא הסוכן שמביא לסיום זה כדי שיוכל להתחיל מחזור חדש.

    שיווה נטרג'ה של מוזיאון המטרופוליטן נוצר זמן מה במאה האחת עשרה במהלך שושלת צ'ולה (המאות 9-13 לספירה) בדרום הודו, במדינת טמיל נאדו כיום. אחת האימפריות הארוכות ביותר בדרום הודו, שושלת צ'ולה בישרה תור זהב של חקר, מסחר והתפתחות אמנותית. חידוש גדול בתחום האמנויות של תקופת צ'ולה היה בתחום עבודות המתכת, במיוחד בפיסול ברונזה. המרחב של אימפריית צ'ולה השתרע מדרום-מזרח לכיוון סרי לנקה והעניק לממלכה גישה לשמורות נחושת עצומות שאפשרו את התפשטות עבודות הברונזה על ידי אומנים מיומנים.

    בתקופה זו נוצר פסל מסוג חדש, כזה המשלב את האיכויות האקספרסיביות של גילופי מקדש אבן עם האיקונוגרפיה העשירה האפשרית ביציקת ברונזה. תמונה זו של שיווה לקוחה מהמדריך ההודי העתיק לתיאור חזותי, Shilpa Shastras (המדע או כללי הפיסול), שהכיל מערך מדויק של מדידות וצורות לגפיים ולפרופורציות של הדמות האלוהית. הזרועות היו אמורות להיות ארוכות כמו גבעולי במבוק, פנים עגולות כמו הירח ועיניים בצורת שקדים או עלים של לוטוס. השסטרות היו יסוד לאידיאלים של יופי ושלמות פיזית בתוך האידיאולוגיה ההינדית העתיקה.

    ריקוד בתוך מעגל האש הקוסמי

    כאן, שיווה מגלם את אותן תכונות פיזיות מושלמות כשהוא קפוא ברגע הריקוד שלו בתוך מעגל האש הקוסמי שהוא יצירה והרס סימולטני ומתמשך של היקום. טבעת האש המקיפה את הדמות היא הקוסמוס המוטבע של מסה, זמן ומרחב, שמעגל ההשמדה וההתחדשות האינסופי שלו נע בהתאמה לקצב התוף של שיווה וקצב צעדיו.

    בידו הימנית העליונה הוא אוחז בדמארו, התוף שפעימותיו מסנכרנות את פעולת הבריאה וחלוף הזמן.

    ידו הימנית התחתונה עם כף ידו מורמת ופונה אל הצופה מורמת במחווה של מודרה אבהאיה, האומרת למבקש, "אל תפחד, כי מי שילך בדרך הצדק יקבל את ברכתי."

    ידו השמאלית התחתונה של שיווה נמתחת באלכסון על חזהו כשכף ידו פונה כלפי מטה לכיוון כף רגלו השמאלית המורמת, מה שמסמל חסד רוחני והגשמה באמצעות מדיטציה ושליטה על התיאבון הבסיסי של האדם.

    בידו השמאלית העליונה הוא אוחז באגני (תמונה מימין), להבת ההרס שמחסלת את כל מה שצליל הדמארו תופף לקיומו.

    רגלו הימנית של שיווה ניצבת על הגמד המצטופף, השד אפסמרה, התגלמות הבורות.

    שערה של שיווה, שערו הארוך של היוגי, זורם החוצה על פני החלל בתוך הילת האש המהווה את היקום. לאורך כל התהליך הזה של כאוס והתחדשות, פניו של האל נותרו שלווים, מרותקים במה שהיסטוריון האמנות הדרום אסייתית היינריך צימר מכנה, "מסכת מהותו הנצחית של האל".

    מעבר לחסד יש שלמות

    האיכות הגמישה וההבעתית של שיווה הרוקדת היא אחת מאבני הבוחן של דרום אסיה, ואכן, פיסול עולמי. כשהפסל הצרפתי אוגוסט רודן ראה כמה תצלומים של ברונזה מהמאה ה -11 שיווה נטרג'ה במוזיאון מדרס בסביבות 1915, הוא כתב שזה נראה לו "הביטוי המושלם לתנועה קצבית בעולם". במאמר שכתב שפורסם בשנת 1921 כתב כי לשבעה נטרג'ה יש "מה שאנשים רבים אינם יכולים לראות - המעמקים הלא ידועים, ליבת החיים. יש חן באלגנטיות, אבל מעבר לחסד יש שלמות." הפילוסוף האנגלי אלדוס האקסלי אמר בראיון בשנת 1961 כי דמותו ההינדית של האל כרקדן אינה דומה לשום דבר שראה באמנות המערבית. "אין לנו שום דבר שמתקרב לסמליות של יצירת אמנות זו, שהיא קוסמית ופסיכולוגית כאחד."

    פסל הברונזה הרהוט של שיווה נטרג'ה, למרות השפעת יופיו הפורמלי על רודן שידע מעט על הרקע שלו, אינו שלם ללא הבנה של הסמליות והמשמעות הדתית שלו. ארד מתקופת צ'ולה כמו שיווה כאדון המחול (Nataraja) קם מתוך צורך להפוך את האלוהי להתגלמות פיזית של יופי.