Skip to main content
Global

3: שיפועים מרחביים במגוון הביולוגי

  1. Last updated
  2. Save as PDF
  • Page ID
    208114

    • \( \newcommand{\vecs}[1]{\overset { \scriptstyle \rightharpoonup} {\mathbf{#1}} } \) \( \newcommand{\vecd}[1]{\overset{-\!-\!\rightharpoonup}{\vphantom{a}\smash {#1}}} \)\(\newcommand{\id}{\mathrm{id}}\) \( \newcommand{\Span}{\mathrm{span}}\) \( \newcommand{\kernel}{\mathrm{null}\,}\) \( \newcommand{\range}{\mathrm{range}\,}\) \( \newcommand{\RealPart}{\mathrm{Re}}\) \( \newcommand{\ImaginaryPart}{\mathrm{Im}}\) \( \newcommand{\Argument}{\mathrm{Arg}}\) \( \newcommand{\norm}[1]{\| #1 \|}\) \( \newcommand{\inner}[2]{\langle #1, #2 \rangle}\) \( \newcommand{\Span}{\mathrm{span}}\) \(\newcommand{\id}{\mathrm{id}}\) \( \newcommand{\Span}{\mathrm{span}}\) \( \newcommand{\kernel}{\mathrm{null}\,}\) \( \newcommand{\range}{\mathrm{range}\,}\) \( \newcommand{\RealPart}{\mathrm{Re}}\) \( \newcommand{\ImaginaryPart}{\mathrm{Im}}\) \( \newcommand{\Argument}{\mathrm{Arg}}\) \( \newcommand{\norm}[1]{\| #1 \|}\) \( \newcommand{\inner}[2]{\langle #1, #2 \rangle}\) \( \newcommand{\Span}{\mathrm{span}}\)\(\newcommand{\AA}{\unicode[.8,0]{x212B}}\)

    באופן כללי, מערכות אקולוגיות טרופיות חמות עשירות יותר במינים מאשר מערכות אקולוגיות ממוזגות קרות בקווי רוחב גבוהים (ראו גסטון וויליאמס, 1996, לדיון כללי). דפוס דומה נראה עבור קבוצות טקסונומיות גבוהות יותר (סוגים, משפחות). השערות שונות (למשל, טלאים סביבתיים, אנרגיה סולארית, פרודוקטיביות; ראה Blackburn and Gaston, 1996) הועלו כדי להסביר דפוסים אלה. לדוגמה, ההנחה היא שסביבות טרופיות חמות, לחות, עם אורך יום ארוך מספקות לאורגניזמים יותר משאבים לצמיחה ורבייה מאשר סביבות קשות עם משאבי אנרגיה נמוכים (Hunter, 2002). כאשר תנאי הסביבה מעדיפים צמיחה ורבייה של יצרנים ראשוניים (למשל אצות מימיות, אלמוגים, צמחייה יבשתית) אז אלה עשויים לתמוך במספר רב של צרכנים משניים, כגון אוכלי עשב קטנים, התומכים גם בבעלי חיים רבים ומגוונים יותר של טורפים. לעומת זאת, התפתחותם של יצרנים ראשוניים במערכות אקולוגיות ממוזגות קרות יותר מוגבלת על ידי שינויים עונתיים באור השמש ובטמפרטורה. כתוצאה מכך, מערכות אקולוגיות אלו עשויות לתמוך בביוטה פחות מגוונת של צרכנים וטורפים משניים.

    לאחרונה, (Allen et al. 2002) פיתחו מודל להשפעת טמפרטורת הסביבה על חילוף החומרים, ומכאן זמן הדור ושיעורי המינים, והשתמש במודל זה כדי להסביר את שיפוע הרוחב במגוון הביולוגי. עם זאת, מחברים אלה ציינו גם כי העקרונות העומדים בבסיס הדפוס המרחבי של המגוון הביולוגי עדיין אינם מובנים היטב.

    ידוע גם כי המינים והמגוון של המערכת האקולוגית משתנים עם הגובה וולטר (1985) וגסטון וויליאמס (1996:214-215). סביבות הרריות, הנקראות גם אורוביומות, מחולקות אנכית לחגורות גובה, כמו מונטן, אלפיני וניבל, שיש להן מערכות אקולוגיות שונות למדי. תנאי אקלים בגבהים גבוהים יותר (למשל, טמפרטורות נמוכות, צחיחות גבוהה) יכולים ליצור סביבות שבהן מינים מעטים יחסית יכולים לשרוד. באופן דומה, באוקיינוסים ובמים מתוקים יש בדרך כלל פחות מינים כאשר עוברים לעומקים הולכים וגדלים מתחת לפני השטח. עם זאת, באוקיינוסים עשויה להיות עלייה בעושר המינים קרוב לקרקעית הים, אשר קשורה לעלייה בהטרוגניות של המערכת האקולוגית.

    על ידי מיפוי שיפועים מרחביים במגוון הביולוגי אנו יכולים לזהות גם אזורים בעלי עניין שימור מיוחד. ביולוגים לשימור מתעניינים באזורים שיש בהם שיעור גבוה של מינים אנדמיים, כלומר מינים שהתפלגותם מוגבלת באופן טבעי לאזור מוגבל. ברור שחשוב לשמר אזורים אלה מכיוון שחלק גדול מהצומח והחי שלהם, ולכן המערכות האקולוגיות שנוצרו כך, לא נמצאות בשום מקום אחר. אזורים של אנדמיזם גבוה קשורים לעתים קרובות גם לעושר מינים גבוה (ראה גסטון וספייסר, 1998 להפניות).

    כמה ביולוגים לשימור מיקדו את תשומת ליבם באזורים שיש בהם רמות גבוהות של אנדמיזם (ומכאן גיוון) שחווים גם שיעור גבוה של אובדן מערכות אקולוגיות; אזורים אלה הם נקודות חמות למגוון ביולוגי. מכיוון שנקודות חמות של המגוון הביולוגי מאופיינות בריכוזים מקומיים של מגוון ביולוגי תחת איום, הן מייצגות סדרי עדיפויות לפעולת שימור (Sechrest et al., 2002). נקודה חמה למגוון ביולוגי יבשתי מוגדרת כמותית כאזור שיש בו לפחות 0.5%, או 1,500 מכ. 300,000 מינים של צמחים ירוקים (Viridiplantae), ואיבד לפחות 70% מהצמחייה העיקרית שלו (Myers et al., 2000; שימור בינלאומי, 2002). נקודות חמות של המגוון הביולוגי הימי מוגדרות כמותית בהתבסס על מדידות של אנדמיזם יחסי של טקסים מרובים (מינים של אלמוגים, חלזונות, לובסטרים, דגים) בתוך אזור ורמת האיום היחסית על אזור זה (Roberts et al., 2002). על פי גישה זו, הארכיפלג הפיליפיני והאיים ביוקו, סאו טומה, פרינסיפה ואנובון במזרח מפרץ גינאה האטלנטי מדורגים כשניים מאזורי הנקודה החמה של המגוון הביולוגי הימי המאוימים ביותר.

    ביולוגים לשימור עשויים להתעניין גם בנקודות קור במגוון ביולוגי; אלה אזורים בעלי מגוון ביולוגי נמוך יחסית אך כוללים גם מערכות אקולוגיות מאוימות (Kareiva and Marvier, 2003). למרות שנקודת קור במגוון ביולוגי נמוכה בעושר המינים, היא יכולה להיות חשובה גם לשימור, מכיוון שהיא עשויה להיות המיקום היחיד בו נמצא מין נדיר. סביבות פיזיות קיצוניות (טמפרטורות או לחצים נמוכים או גבוהים, או הרכב כימי יוצא דופן) המאוכלסות רק במין אחד או שניים המותאמים במיוחד הם נקודות קור המצדיקות שימור מכיוון שהן מייצגות סביבות ייחודיות המעניינות ביולוגית ופיזית. לדיון נוסף על שיפועים מרחביים במגוון הביולוגי ושיטות שימור נלוות, עיין במודולים הקשורים בנושא "היכן המגוון הביולוגי בעולם?" ו "תכנון שימור בקנה מידה אזורי."

    רשימת מילים

    נקודות חמות למגוון ביולוגי
    באופן כללי מדובר באזורים שיש בהם רמות גבוהות של אנדמיזם (ומכאן גיוון) אך חווים גם שיעור גבוה של אובדן בית גידול. מושג זה פותח במקור עבור מערכות אקולוגיות יבשתיות. נקודה חמה למגוון ביולוגי יבשתי היא אזור שיש בו לפחות 0.5%, או 1,500 מהעולמות כ. 300,000 מינים של צמחים ירוקים (Viridiplantae), וזה איבד לפחות 70% מהצמחייה העיקרית שלו (Myers et al., 2000). מוקדי המגוון הביולוגי הימי הוגדרו עבור שוניות אלמוגים, בהתבסס על מדידות של אנדמיזם יחסי של טקסים מרובים (מינים של אלמוגים, חלזונות, לובסטרים, דגים) בתוך אזור ורמת האיום היחסית על אזור זה (Roberts et al., 2002)
    אורוביום
    סביבה הררית או נוף עם המערכות האקולוגיות המרכיבות אותה
    עושר המינים
    מספר המינים השונים באזור מסוים.
    מערכת אקולוגית
    קהילה בתוספת הסביבה הפיזית שהיא תופסת בזמן נתון.
    שטח של אנדמיזם
    אזורים שיש בהם שיעור גבוה של מינים אנדמיים (כלומר, מינים עם תפוצה המוגבלת באופן טבעי לאזור זה)
    מינים אנדמיים
    אותם מינים שהתפלגותם מוגבלת באופן טבעי לאזור מוגדר
    נקודות חמות למגוון ביולוגי יבשתי
    נקודות חמות למגוון ביולוגי ימי
    כתמי קור במגוון ביולוגי
    אזורים בעלי מגוון ביולוגי נמוך יחסית אך חווים גם שיעור גבוה של אובדן בתי גידול