ללא כותרת עמוד 8

מבוא

כתיבה יכולה להיראות משימה אמורפית. נראה שסופרים ממלאים דפים ריקים בהמצאות של אפשרויות אינסופיות - מספרי בישול והוראות לגאדג'ט האלקטרוני העדכני ביותר ועד ספרי תפילה וקודים משפטיים, מדיווחים ארגוניים על שווקים מתעוררים וחיבורים בוטניים על ורידי עלים של עצים נשירים ועד עבודות לתואר ראשון בהיסטוריה קורסים ויומנים אישיים של ספקות עצמיים. איך אנשים עושים את המגוון המדהים הזה של דברים באמצעות כתיבה? מה אנחנו יכולים לומר שיעזור לנו לעשות את הדברים האלה בצורה יעילה יותר?

אכן המגוון נראה כה גדול עד שעצות או ניתוח כללי נראים קיקסוטיים, ועלינו להתמקד רק בסוגי כתיבה ספציפיים. אפשר לומר משהו מועיל על ספרי בישול שהתפתחו מבחינה היסטורית, וכיצד אפשר לייצר אחד שמדבר לשוק המסחרי בארצות הברית בתחילת המאה העשרים ואחת. למדנו דברים על כתיבה טכנית, עסקים וכתיבה משפטית שעזרו ליידע את חינוך הכתיבה של אנשי מקצוע בכל אחד מהתחומים הללו. מחקר ופדגוגיה בכתיבה על פני תכנית הלימודים, בדיסציפלינות ובמקצועות ובמקום העבודה הנחו גישות לפיתוח כתיבה מסוגים ספציפיים רבים.

אם משימת הכתיבה מספיק ספציפית, הוראות מפורטות יכולות לכוון את השלמת הטקסט, כגון מילוי טופס ממשלתי כראוי (לפחות בגרסה המסוימת של הטופס המשמש בשנה מסוימת) - מפרטים מפורטים מאוד מספרים לנו מה עלינו לכתוב בכל תיבה ובחירות הכתיבה שלנו מוגבלות לגבי איזו כתובת או מוצא אתני אנו עשויים לדווח. גם אם הטופס מכיל נרטיב פתוח יותר, כמו בבקשת מענק, לעתים קרובות החומר שצריך לכסות וההזמנה שיש לכסות בו מכוונים על ידי הוראות ותקנות. מיקוד מצומצם כזה עוזר לכוון את עבודתנו, אך הוא גם מגביל את החשיבה, הביטוי, הזהויות וההתחייבויות שלנו. במקרים הקיצוניים של מילוי טפסים אנו יכולים להפוך לנושאים חסרי אונים של הגדרות ותקנות בירוקרטיות.

אולם כתיבה יכולה להיות כלי רב עוצמה של חשיבה, תחושה, זהות, מחויבות ופעולה. בהפיכת הדחפים שלנו למילים, אנו יכולים לחשוף את עצמנו לעצמנו ולעולם, ואנחנו יכולים להתקיים בדיונים, תנועות ופעילויות חשובות. הכתיבה מהווה את שדות המשחק של תקופת האוריינות שלנו וכל פיסת כתיבה שאנו כן טוענת למקום, זהות, משמעות ופעולה בתחומי החיים האלה. ככל שנוכל לכתוב מעבר לגבולות המרשמים הביורוקרטיים המוגבלים, כך נשיג כוח להגדיר ולייצג את עצמנו בעולם האוריינות.

אבל בעיית הכתיבה נראית כל כך אמורפית, שברגע שנצא ממצבי כתיבה מכוונים ומונחים מאוד אנו עשויים להרגיש במהירות בים, בלי לדעת לאיזה כיוון לקחת וללא סימנים שיעזרו לנו להשיג את מסבנו ולקבל החלטות. גם אם נשתחרר על בריכה קטנה וסגורה, כמו כתיבת מאמר לקורס מדעי המדינה באוניברסיטה על מפלגות פוליטיות, שם נאמר לנו לאילו רעיונות להתייחס ובאילו מקרים לדון, אנו עדיין עשויים להיאבק לדעת לאיזה כיוון ללכת פנימה.

כמובן, בכתיבת חיבור לקורס מדעי המדינה, ככל שאנו יודעים יותר על מדעי המדינה, כך היינו יותר בקורס והכרנו את הפרופסור, כך קראנו וכתבנו יותר מאמרים במדעי המדינה, כך למדנו את אוצר המילים וקרא את ספרות מדעי המדינה ואת החשבונות ההיסטוריים של מפלגות פוליטיות, וככל שאנו מכירים יותר את ז'אנרים של התחום, כך נוכל לטפל במשימה בצורה יעילה ויעילה יותר. עם זאת נותרו שאלות בסיסיות לגבי מה שאנו רוצים להשיג וכיצד אנו יכולים לעשות זאת בדרכים יעילות יותר; כלומר, איננו יכולים לצמצם את הכתיבה שלנו רק להקליד, אלא עלינו ליצור אותה מחדש מתוך האינטרסים, המשאבים, המחשבות והתפיסות שלנו.

מה שיהיה שימושי בנסיבות אלה ובנסיבות רבות אחרות הוא דרך להבין את מצב הכתיבה שלנו ומה אנו עשויים לעשות איתו - לא רק כיצד הכתיבה נעשית בדרך כלל בנסיבות אלה אלא כיצד אנו עשויים לשנות את הנסיבות באמצעות השתתפותנו. כרך זה, רטוריקה של פעולה ספרותית, מציע גישה להבנת מצבי כתיבה וכיצד אנו יכולים להגיב באופן יצירתי בדרכים עמוקות וטרנספורמטיביות, מכיוון שאנו מבינים את המשחק ואת המהלכים שלנו לעומק. ארבעת הפרקים הראשונים של כרך זה מספקים מסגרת לזיהוי והבנת המצבים שהכתיבה יוצאת מהם ומכוונת אליהם. ארבעת הפרקים הבאים בוחנים כיצד טקסט פועל לשינוי מצב ולהשגת מניעיו של הכותב כאשר הטקסט מתחיל להתגבש. ארבעת הפרקים האחרונים מספקים עצות ספציפיות יותר לגבי העבודה שיש לבצע בהבאת הטקסט לצורה הסופית וכיצד לנהל את העבודה ואת הרגשות והאנרגיות של עצמך כדי להשיג את העבודה בצורה היעילה ביותר.

עצתו של ספר זה מיועדת לסופר המנוסה בעל רפרטואר כישורים משמעותי, וכעת יהיה מועיל לחשוב במונחים אסטרטגיים בסיסיים יותר על מה שהם רוצים שהטקסטים שלהם ישיגו, איזו צורה הטקסטים עשויים ללבוש, כיצד לפתח תוכן ספציפי, וכיצד לארגן את עבודת הכתיבה. בעוד שהספר מכיל כמה הערות המזהות אתגרים של פיתוח סופרים וסופרים בשוליים חברתיים מתוך עין כיצד סופר יכול להתמודד אסטרטגית עם אתגרים אלה, נושאים אלה לא יעמדו במרכז הדיון כדי לשמור על התמקדות בקבלת בחירות אסטרטגיות. סופרים מנוסים,

כמו כן, מעת לעת אדון בתהליכי כתיבה שיתופיים, בעיות של קהלים מרובים וההשפעות של טכנולוגיות משתנות על הכתיבה, כיצד להשיג אותה ומה השפעתה. עם זאת, כדי לשמור על נושא מסובך ורב ממדי פשוט ככל שאוכל, אתייחס בעיקר למעשיהם של סופרים מנוסים בודדים המביעים את דעותיהם ותחומי העניין שלהם בפני הקוראים, שכל אחד מהם קורא אחד בכל פעם, אם כי ממיקומם החברתי והארגוני. כפי שצריך להתברר מהמצגת בכרך זה ובכרך הנלווה, השקפת הכתיבה המוצגת כאן היא דיאלוגית, אינטראקטיבית וחברתית עמוקה, אך עדיין הכתיבה והקריאה נעשות בעיקר בפרטיות למחצה, שכן הקוראים והכותבים עוסקים בעצמם מחשבות ביחס לטקסט, לעתים קרובות לתקופות ממושכות. אפילו בתהליכים שיתופיים אינטראקטיביים ביותר, כל משתתף חייב להסתכל פנימה כדי להבין ולהעריך את המשמעויות שמעוררות המילים הכתובות. יתר על כן, כותבים שואפים לעורר משמעויות אצל קוראים בודדים, למרות שהקוראים עשויים להיות חלק מצוותים או ארגונים, והקוראים מייחסים את המשמעויות המעוררות הללו כביטוי של סופר, גם אם אותו כותב קבור בתהליכים ארגוניים מורכבים. בכל מקרה, מה שנאמר כאן על אנשים יכול להיות, בזהירות, אקסטרפולציה לתהליכים קבוצתיים מורכבים יותר.

לבסוף, בעוד שאציין קצת מולטימדיה ושינויים תקשורתיים אחרים שהם חלק מהעידן הדיגיטלי, המוקד יהיה במילה הכתובה. המילה הכתובה עדיין שומרת על חשיבות בסביבות דיגיטליות, ואנחנו חיים בעולם שניתן צורה על ידי אוריינות. בעוד שהמהפכה הדיגיטלית משנה את הסביבה התקשורתית והחברתית שלנו, קשה לדעת בדיוק איך ייראו השינויים הללו אפילו בעוד כמה עשורים. אולם מה שנראה ברור הוא שהמילה הכתובה תשמור על תפקיד חשוב בעתיד הנראה לעין וכי השינויים החברתיים יגדלו על בסיס שהוקם על ידי השינוי האורייני של מאות השנים האחרונות. אז זה בעל ערך עבורנו לקבל את הכיוון שלנו בעולם הכתוב כשאנחנו יוצאים קדימה לסביבות תקשורת חדשות.

במתן עצות כיצד להבין את מצבו התקשורתי של האדם ולהגיב אליו אסטרטגית, כרך זה עוקב אחר המסורת הארוכה של ספרי רטוריקה, מתקופת אריסטו ועד היום, אך עם כמה הבדלים מהותיים, כפי שאדון בסוף הפרק הראשון. כדי לא להכביד על האוריינטציה המעשית של הספר, אשמור על הפניות למינימום ואציין מקורות רק כאשר הם יתרמו ישירות לחשיפת העצות. כרך נלווה מתועד במלואו, תיאוריה של פעולה קרוא וכתוב, בוחן את המקורות וההנמקה התיאורטית מאחורי הרטוריקה ומציב את הבנתה את השפה, האמירה והכתיבה בתוך הבנה מדעית חברתית רחבה יותר של בני אדם, חברה, ידע, תקשורת ואוריינות. אמנם אין התאמה אחת לאחד בין הנושאים והפרקים של שני הספרים, אך הצגת הכרך הנלווה מזהה פרקים שבהם חלק מהרעיונות מהכרך הראשון מפורטים בשני.

אני רוצה להודות לאנשים הרבים שבמשך השנים הגיבו לרעיונות המתעוררים שהובאו כאן. במיוחד ברצוני להודות לאניס בווארשי, ג'ושוע קומפטון, כריסטיאן דונהיו, דיוויד ראסל, סנדרה תומפסון והמבקרים האנונימיים של מסלקת WAC על קריאתם והערותיהם על טיוטות הפרקים של שני הכרכים. לבסוף אני חייב הכרת תודה אינסופית לשותפה שלי מזה למעלה מארבעים שנה, שירלי גאוקלין לים.