Skip to main content
Global

1.3: מדע הוא חברתי

  1. Last updated
  2. Save as PDF
  • Page ID
    208258

    • \( \newcommand{\vecs}[1]{\overset { \scriptstyle \rightharpoonup} {\mathbf{#1}} } \) \( \newcommand{\vecd}[1]{\overset{-\!-\!\rightharpoonup}{\vphantom{a}\smash {#1}}} \)\(\newcommand{\id}{\mathrm{id}}\) \( \newcommand{\Span}{\mathrm{span}}\) \( \newcommand{\kernel}{\mathrm{null}\,}\) \( \newcommand{\range}{\mathrm{range}\,}\) \( \newcommand{\RealPart}{\mathrm{Re}}\) \( \newcommand{\ImaginaryPart}{\mathrm{Im}}\) \( \newcommand{\Argument}{\mathrm{Arg}}\) \( \newcommand{\norm}[1]{\| #1 \|}\) \( \newcommand{\inner}[2]{\langle #1, #2 \rangle}\) \( \newcommand{\Span}{\mathrm{span}}\) \(\newcommand{\id}{\mathrm{id}}\) \( \newcommand{\Span}{\mathrm{span}}\) \( \newcommand{\kernel}{\mathrm{null}\,}\) \( \newcommand{\range}{\mathrm{range}\,}\) \( \newcommand{\RealPart}{\mathrm{Re}}\) \( \newcommand{\ImaginaryPart}{\mathrm{Im}}\) \( \newcommand{\Argument}{\mathrm{Arg}}\) \( \newcommand{\norm}[1]{\| #1 \|}\) \( \newcommand{\inner}[2]{\langle #1, #2 \rangle}\) \( \newcommand{\Span}{\mathrm{span}}\)\(\newcommand{\AA}{\unicode[.8,0]{x212B}}\)

    האופי החברתי של המדע הוא משהו שאנחנו רוצים להדגיש שוב. בעוד המדע מתואר לעתים קרובות כפעילות המבוצעת על ידי אנשים מבודדים, דמותו של המדען המטורף עולה על הדעת, למעשה המדע הוא פעילות חברתית ביותר. זה עובד רק מכיוון שהוא כרוך ותלוי בקהילה אינטראקטיבית של מדענים השומרים זה על זה (בטווח הארוך) כנים. 20 מדענים מציגים את התצפיות, ההשערות והמסקנות שלהם בצורה של מאמרים מדעיים, שבהם ניתן להעריך את הרלוונטיות והדיוק שלהם, פחות או יותר, על ידי אחרים.

    בטווח הארוך, תהליך זה מוביל לקונצנזוס מבוסס ראיות. רעיונות ותצפיות מסוימים מבוססים כל כך עד שניתן לקבל אותם באופן סביר כתקפים אוניברסליים, בעוד שאחרים לא צפויים להיות נכונים, כגון תנועה תמידית או "בריאתנות עיצובית אינטליגנטית". אלה רעיונות שניתן להתעלם מהם בבטחה. כפי שנראה, הביולוגיה המודרנית מבוססת על קבוצה קטנה של תיאוריות: אלה כוללות את תורת החיים הפיזיקוכימית, תורת התא ותורת האבולוציה. 21 עם זאת, כמדענים אנו שומרים על מוחנו פתוח לחריגים ופועלים להבנתם. פתיחות המדע פירושה שאדם יחיד, המתייחס ברצינות לתצפית או רעיון חדש, יכול לאתגר ולשנות את ההבנה המדעית המקובלת. זה לא אומר שקל לשנות את הדרך בה מדענים חושבים. רוב התיאוריות מבוססות על גופי ראיות גדולים ואושרו במספר הזדמנויות בשיטות מרובות. בדרך כלל מתברר שרוב התצפיות "המהפכניות" שגויות, מתפרשות בצורה לא נכונה או שניתן להסביר אותן בהקשר של תיאוריות מבוססות. עם זאת, כדאי לזכור כי לא ברור כלל שניתן להכניס את כל התופעות ל"תיאוריה של הכל "אחת. לדוגמה, זה בהחלט הוכיח קשה ליישב את הפיזיקה הקוונטית עם תורת היחסות הכללית.

    נקודה אחרונה, שהוזכרה קודם לכן, היא שהמדעים אינם תלויים זה בזה. רעיונות לגבי התנהגויות של מערכות ביולוגיות אינם יכולים לסתור תצפיות ותיאוריות מבוססות בכימיה או בפיזיקה. אם הם עשו זאת, יהיה צורך לשנות את זה או אחר. לדוגמה, ישנן עדויות מהותיות לתיארוך סלעים על סמך התנהגותם של איזוטופים רדיואקטיביים של יסודות מסוימים. ישנם גם דפוסים מבוססים של היכן נמצאות שכבות סלע בגילאים ספציפיים. כאשר אנו שוקלים את תיארוך המאובנים, אנו משתמשים בכללים וראיות שנקבעו על ידי גיאולוגים. איננו יכולים לשנות את הגיל שאנו מייחסים למאובן, מה שהופך אותו ללא עקבי עם הסלעים הסובבים אותו, מבלי לערער על הבנתנו את אופיו האטומי של החומר, העקרונות המכניים הקוונטיים המעורבים ביציבות איזוטופים או מנגנונים גיאולוגיים. דוגמה קלאסית למצב זה התעוררה כאשר הפיזיקאי וויליאם תומפסון, הידוע גם בשם לורד קלווין, (1824-1907) העריך את גיל כדור הארץ בין ~ 20 ל -100 מיליון שנה, בהתבסס על קצב פיזור החום של אובייקט מותך פעם אחת, כדור הארץ. 22 זה היה טווח זמן שנראה קצר מדי למספר תהליכים גיאולוגיים ואבולוציוניים, והטריד מאוד את צ'ארלס דרווין. מישהו טעה, או במילים טובות יותר, ההבנה שלו לא הייתה שלמה. התשובה הייתה עם ההנחות שקלווין עשה; החישובים שלו התעלמו מההשפעות של ריקבון רדיואקטיבי, לא מפתיע מכיוון שעדיין לא התגלתה רדיואקטיביות. החום המשתחרר על ידי ריקבון רדיואקטיבי הוביל לעלייה בגיל המחושב של כדור הארץ ביותר מעשר עד פי מאה, ל ~ 5 מיליארד שנים, גיל התואם לתהליכים אבולוציוניים וגיאולוגיים כאחד.

    תורמים וייחוסים