3: מבנה ותפקוד התא
- Page ID
- 208539
\( \newcommand{\vecs}[1]{\overset { \scriptstyle \rightharpoonup} {\mathbf{#1}} } \) \( \newcommand{\vecd}[1]{\overset{-\!-\!\rightharpoonup}{\vphantom{a}\smash {#1}}} \)\(\newcommand{\id}{\mathrm{id}}\) \( \newcommand{\Span}{\mathrm{span}}\) \( \newcommand{\kernel}{\mathrm{null}\,}\) \( \newcommand{\range}{\mathrm{range}\,}\) \( \newcommand{\RealPart}{\mathrm{Re}}\) \( \newcommand{\ImaginaryPart}{\mathrm{Im}}\) \( \newcommand{\Argument}{\mathrm{Arg}}\) \( \newcommand{\norm}[1]{\| #1 \|}\) \( \newcommand{\inner}[2]{\langle #1, #2 \rangle}\) \( \newcommand{\Span}{\mathrm{span}}\) \(\newcommand{\id}{\mathrm{id}}\) \( \newcommand{\Span}{\mathrm{span}}\) \( \newcommand{\kernel}{\mathrm{null}\,}\) \( \newcommand{\range}{\mathrm{range}\,}\) \( \newcommand{\RealPart}{\mathrm{Re}}\) \( \newcommand{\ImaginaryPart}{\mathrm{Im}}\) \( \newcommand{\Argument}{\mathrm{Arg}}\) \( \newcommand{\norm}[1]{\| #1 \|}\) \( \newcommand{\inner}[2]{\langle #1, #2 \rangle}\) \( \newcommand{\Span}{\mathrm{span}}\)\(\newcommand{\AA}{\unicode[.8,0]{x212B}}\)
- 3.1: כיצד נלמדים תאים
- באורגניזמים רב-תאיים, מספר תאים מסוג מסוים מתחברים זה לזה ומבצעים פונקציות משותפות ליצירת רקמות (למשל רקמת שריר, רקמת חיבור ורקמת עצבים), מספר רקמות מתחברות ליצירת איבר (למשל קיבה, לב, או מוח), וכמה איברים מרכיבים מערכת איברים (כגון מערכת העיכול, מערכת הדם או מערכת העצבים). מספר מערכות המתפקדות יחד יוצרות אורגניזם (כגון פיל, למשל).
- 3.2: השוואת תאים פרוקריוטים ואוקריוטיים
- תאים מתחלקים לאחת משתי קטגוריות רחבות: פרוקריוטיות ואיקריוטיות. האורגניזמים החד-תאיים בעיקר של התחומים חיידקים וארכיאה מסווגים כפרוקריוטים (פרו- = לפני; -קריון- = גרעין). תאי בעלי חיים, תאי צמחים, פטריות ופרוטיסטים הם אוקריוטים (eu- = true).
- 3.3: תאים אוקריוטיים
- בשלב זה, צריך להיות ברור שלתאים אוקריוטים יש מבנה מורכב יותר מאשר לתאים פרוקריוטים. אברונים מאפשרים להתרחש פונקציות שונות בתא בו זמנית. לפני שנדון בתפקודי האברונים בתוך תא אוקריוטי, הבה נבחן תחילה שני מרכיבים חשובים של התא: קרום הפלזמה והציטופלזמה.
- 3.4: קרום התא
- קרום הפלזמה מכונה מודל הפסיפס הנוזלי והוא מורכב מדו-שכבה של פוספוליפידים, כאשר זנבותיהם ההידרופוביים של חומצות השומן במגע זה עם זה. הנוף של הממברנה משובץ בחלבונים שחלקם משתרעים על הממברנה. חלק מהחלבונים הללו משמשים להובלת חומרים לתא או מחוצה לו. פחמימות מחוברות לחלק מהחלבונים והשומנים על פני השטח הפונה כלפי חוץ של הממברנה. אלה מתפקדים לזיהוי תאים אחרים.
- 3.5: תחבורה פסיבית
- הצורות הישירות ביותר של הובלת קרום הן פסיביות. הובלה פסיבית היא תופעה המתרחשת באופן טבעי ואינה דורשת מהתא להוציא אנרגיה כדי לבצע את התנועה. בהובלה פסיבית, חומרים עוברים מאזור בריכוז גבוה יותר לאזור בריכוז נמוך יותר בתהליך הנקרא דיפוזיה. אומרים כי מרחב פיזי בו יש ריכוז שונה של חומר בודד הוא בעל שיפוע ריכוז.
- 3.6: תחבורה פעילה
- מנגנוני הובלה פעילים דורשים שימוש באנרגיה של התא, בדרך כלל בצורה של אדנוסין טריפוספט (ATP). אם חומר חייב לנוע לתא כנגד שיפוע הריכוז שלו, כלומר אם ריכוז החומר בתוך התא חייב להיות גדול מריכוזו בנוזל החוץ תאי, על התא להשתמש באנרגיה כדי להזיז את החומר. כמה מנגנוני הובלה פעילים מעבירים חומר בעל משקל מולקולרי קטן, כגון יונים, דרך הממברנה.
תמונה ממוזערת: תרשים של תא פרוקריוטי טיפוסי. (נחלת הכלל; LadyofHats).