Skip to main content
Global

19.6: פרספקטיבות תיאורטיות על בריאות ורפואה

  1. Last updated
  2. Save as PDF
  • Page ID
    207465

    • \( \newcommand{\vecs}[1]{\overset { \scriptstyle \rightharpoonup} {\mathbf{#1}} } \) \( \newcommand{\vecd}[1]{\overset{-\!-\!\rightharpoonup}{\vphantom{a}\smash {#1}}} \)\(\newcommand{\id}{\mathrm{id}}\) \( \newcommand{\Span}{\mathrm{span}}\) \( \newcommand{\kernel}{\mathrm{null}\,}\) \( \newcommand{\range}{\mathrm{range}\,}\) \( \newcommand{\RealPart}{\mathrm{Re}}\) \( \newcommand{\ImaginaryPart}{\mathrm{Im}}\) \( \newcommand{\Argument}{\mathrm{Arg}}\) \( \newcommand{\norm}[1]{\| #1 \|}\) \( \newcommand{\inner}[2]{\langle #1, #2 \rangle}\) \( \newcommand{\Span}{\mathrm{span}}\) \(\newcommand{\id}{\mathrm{id}}\) \( \newcommand{\Span}{\mathrm{span}}\) \( \newcommand{\kernel}{\mathrm{null}\,}\) \( \newcommand{\range}{\mathrm{range}\,}\) \( \newcommand{\RealPart}{\mathrm{Re}}\) \( \newcommand{\ImaginaryPart}{\mathrm{Im}}\) \( \newcommand{\Argument}{\mathrm{Arg}}\) \( \newcommand{\norm}[1]{\| #1 \|}\) \( \newcommand{\inner}[2]{\langle #1, #2 \rangle}\) \( \newcommand{\Span}{\mathrm{span}}\)\(\newcommand{\AA}{\unicode[.8,0]{x212B}}\)

    מטרות למידה

    בסוף פרק זה, אתה אמור להיות מסוגל:

    • יישם נקודות מבט פונקציונליסטיות, תיאורטיקן קונפליקטים ואינטראקציוניסטיות על סוגיות בריאותיות

    כל אחת משלוש הפרספקטיבות התיאורטיות העיקריות מתייחסת באופן שונה לנושאי הבריאות, המחלה והרפואה. ייתכן שתעדיף רק אחת מהתיאוריות הבאות, או שתגלה ששילוב תיאוריות ונקודות מבט מספק תמונה מלאה יותר של האופן שבו אנו חווים בריאות ואיכות חיים.

    פונקציונליזם

    על פי הפרספקטיבה הפונקציונליסטית, הבריאות חיונית ליציבות החברה, ולכן מחלה היא סוג של סטייה מאושרת. טלקוט פרסונס (1951) היה הראשון שדן בכך מבחינת התפקיד החולה: דפוסי ציפיות המגדירים התנהגות מתאימה לחולים ולמי שמטפל בהם.

    לדברי פרסונס, לאדם החולה תפקיד ספציפי הן בזכויות והן באחריות. ראשית, האדם החולה לא בחר להיות חולה ואין להתייחס אליו כאחראי למצבו. לאדם החולה יש גם את הזכות להיות פטור מתפקידים חברתיים רגילים; הם אינם נדרשים למלא את חובתו של אדם טוב ויכולים להימנע מאחריותו הרגילה ללא גינוי. עם זאת, פטור זה הוא זמני ויחסית לחומרת המחלה. הפטור דורש גם לגיטימציה על ידי רופא; כלומר, על רופא לאשר שהמחלה אמיתית.

    אחריותו של החולה היא כפולה: לנסות להבריא ולבקש עזרה מוסמכת מבחינה טכנית מרופא. אם האדם החולה נשאר חולה יותר מהמתאים (malingers), הם עלולים להיות סטיגמטיים.

    פרסונס טוען שמכיוון שהחולים אינם מסוגלים למלא את תפקידיהם החברתיים הרגילים, מחלתם מחלישה את החברה. לכן לעיתים יש צורך בצורות שונות של שליטה חברתית להחזיר את התנהגותו של אדם חולה לציפיות הרגילות. במודל זה של בריאות, הרופאים משמשים כשומרי סף, מחליטים מי בריא ומי חולה - מערכת יחסים שבה לרופא יש את כל הכוח. אך האם ראוי לאפשר לרופאים כל כך הרבה כוח להחליט מי חולה? ומה לגבי אנשים חולים, אך אינם מוכנים לעזוב את תפקידם מסיבות שונות (חובות אישיות/חברתיות, צורך כלכלי או חוסר ביטוח, למשל).

    פרספקטיבה של קונפליקט

    תיאורטיקנים המשתמשים בפרספקטיבה של קונפליקט מצביעים על כך שבעיות במערכת הבריאות, כמו ברוב הבעיות החברתיות האחרות, מושרשות בחברה הקפיטליסטית. על פי תיאורטיקנים של סכסוכים, הקפיטליזם והחתירה לרווח מובילים לסחורה של בריאות: שינוי של משהו שלא נחשב בדרך כלל כמצרך למשהו שניתן לקנות ולמכור בשוק. בהשקפה זו, אנשים בעלי כסף וכוח - הקבוצה הדומיננטית - הם אלה שמקבלים החלטות לגבי אופן ניהול מערכת הבריאות. לכן הם מבטיחים שיהיה להם כיסוי בריאותי, ובמקביל מבטיחים שקבוצות כפופות יישארו כפופות מחוסר גישה. זה יוצר פערים משמעותיים בתחום הבריאות והבריאות בין הקבוצות הדומיננטיות והכפופות.

    לצד הפערים הבריאותיים שנוצרו על ידי אי שוויון מעמדי, ישנם מספר פערים בריאותיים שנוצרו על ידי גזענות, סקסיזם, גילנות והטרוסקסיזם. כאשר בריאות היא מצרך, העניים נוטים יותר לחוות מחלות הנגרמות על ידי תזונה לקויה, לחיות ולעבוד בסביבות לא בריאות, ופחות נוטים לאתגר את המערכת. בארצות הברית, למספר לא פרופורציונלי של מיעוטים גזעיים יש גם פחות כוח כלכלי, ולכן הם נושאים הרבה בנטל הבריאות הלקויה. לא רק העניים סובלים מהסכסוך בין קבוצות דומיננטיות וכפופות. מזה שנים רבות נשללו מזוגות חד מיניים הטבות של בני זוג, בין אם בצורה של ביטוח בריאות או מבחינת אחריות רפואית. בנוסף לנושא, הרופאים מחזיקים בכוח לא פרופורציונלי ביחסי רופא/מטופל, המספק להם יתרונות חברתיים וכלכליים נרחבים.

    בעוד שתאורטיקני הקונפליקט מדויקים בהצבעה על אי שוויון מסוים במערכת הבריאות, הם אינם נותנים מספיק קרדיט להתקדמות רפואית שלא הייתה נעשית ללא מבנה כלכלי לתמיכה ולתגמל חוקרים: מבנה התלוי ברווחיות. בנוסף, בביקורתם על הפרש הכוחות בין רופא למטופל, הם אולי מזלזלים במומחיות הרפואית שהושגה קשה בידי רופאים ולא מטופלים, מה שהופך מערכת יחסים שוויונית באמת לחמקמקה יותר.

    אינטראקציוניזם סמלי

    על פי תיאורטיקנים העובדים בפרספקטיבה זו, בריאות ומחלות שניהם בנויים חברתית. כפי שדיברנו בתחילת הפרק, אינטראקציוניסטים מתמקדים במשמעויות הספציפיות ובגורמים שאנשים מייחסים למחלות. המונח מדיקליזציה של סטייה מתייחס לתהליך שמשנה התנהגות "רעה" להתנהגות "חולה". תהליך קשור הוא דה-מדיקליזציה, שבה התנהגות "חולה" מנורמלת שוב. מדיקליזציה ודה-מדיקליזציה משפיעים על מי שמגיב למטופל, כיצד אנשים מגיבים למטופל וכיצד אנשים רואים את האחריות האישית של המטופל (Conrad and Schneider 1992).

    מוצג תחריט ישן המתאר את "אלכוהול המלך".
    איור 19.9 בחריטה זו מהמאה התשע עשרה, "מלך אלכוהול" מוצג עם שלד על חבית אלכוהול. המילים "עוני", "סבל", "פשע" ו"מוות" תלויות באוויר מאחוריו. (קרדיט: ספריית הקונגרס/ויקימדיה Commons)

    דוגמה למדיקליזציה מודגמת על ידי ההיסטוריה של האופן שבו החברה שלנו רואה אלכוהול ואלכוהוליזם. במהלך המאה התשע-עשרה, אנשים ששתו יותר מדי נחשבו לאנשים רעים ועצלנים. הם נקראו שיכורים, ולא היה נדיר שהם נעצרו או ברחו מעיירה. שיכורים לא טופלו בצורה אוהדת מכיוון שבאותה תקופה חשבו שזו אשמתם שהם לא יכולים להפסיק לשתות. במחצית השנייה של המאה העשרים, לעומת זאת, אנשים ששתו יותר מדי הוגדרו יותר ויותר כאלכוהוליסטים: אנשים עם מחלה או נטייה גנטית להתמכרות שלא היו אחראים לשתייה שלהם. עם אלכוהוליזם שהוגדר כמחלה ולא כבחירה אישית, אלכוהוליסטים נראו בחמלה והבנה רבה יותר. לפיכך, "רעות" הפכה ל"מחלה".

    ישנן דוגמאות רבות לדה-מדיקליזציה גם בהיסטוריה. בתקופת מלחמת האזרחים אובחנו אנשים משועבדים שנמלטו משועבדיהם כסובלים מהפרעה נפשית הנקראת דרפטומניה. מאז זה התפרש מחדש כתגובה הולמת לחלוטין לשעבוד. דוגמה עדכנית יותר היא הומוסקסואליות, שתויגה כהפרעה נפשית או הפרעה בנטייה מינית על ידי האיגוד הפסיכולוגי האמריקאי עד 1973.

    בעוד שהאינטראקציוניזם אכן מכיר באופי הסובייקטיבי של האבחנה, חשוב לזכור מי מרוויח ביותר כאשר התנהגות מוגדרת כמחלה. חברות התרופות מרוויחות מיליארדים בטיפול במחלות כמו עייפות, נדודי שינה והיפראקטיביות שאולי אינן מחלות הזקוקות לטיפול, אלא הזדמנויות לחברות להרוויח יותר כסף.