17.5: פרספקטיבות תיאורטיות על ממשל וכוח

מטרות למידה

בסוף פרק זה, אתה אמור להיות מסוגל:

• הבדילו את הדרכים בהן פונקציונליסטים, תיאורטיקנים של סכסוכים ואינטראקציוניסטים רואים את השלטון והפוליטיקה

סוציולוגים מסתמכים על מסגרות ארגוניות או פרדיגמות כדי להבין את המחקר שלהם בסוציולוגיה; כבר יש הרבה סכמות מוכרות להערכת נתונים ותצפיות סוציולוגיות. כל פרדיגמה בוחנת את חקר הסוציולוגיה דרך עדשה ייחודית. לפיכך ניתן להעריך את הבחינה הסוציולוגית של השלטון והכוח באמצעות מגוון נקודות מבט המסייעות למעריך לקבל נקודת מבט רחבה יותר. פונקציונליזם, תורת הקונפליקט והאינטראקציוניזם הסמלי הם כמה מהעמדות הפילוסופיות המוכרות יותר כיום.

פונקציונליזם

על פי הפונקציונליזם, לממשלה ארבע מטרות עיקריות: תכנון והכוונת החברה, מענה לצרכים חברתיים, שמירה על חוק וסדר וניהול יחסים בינלאומיים. על פי הפונקציונליזם, כל היבטי החברה משרתים מטרה.

הפונקציונליסטים רואים בממשל ובפוליטיקה דרך לאכוף נורמות ולהסדיר קונפליקט. הפונקציונליסטים רואים בשינוי חברתי פעיל, כמו הישיבה בוול סטריט, כלא רצוי מכיוון שהוא מאלץ שינוי וכתוצאה מכך דברים לא רצויים שאולי יהיה צורך לפצות עליהם. פונקציונליסטים מחפשים קונצנזוס וסדר בחברה. תפקוד לקוי יוצר בעיות חברתיות המובילות לשינוי חברתי. למשל, פונקציונליסטים יראו בתרומות פוליטיות כספיות דרך לשמור על אנשים מחוברים לתהליך הדמוקרטי. זה יהיה בניגוד לתיאורטיקן סכסוכים שיראה בתרומה הכספית הזו דרך לעשירים להנציח את עושרם.

תורת הקונפליקט

תורת הקונפליקט מתמקדת באי-השוויון החברתי ובהבדל הכוח בתוך קבוצה, ומנתחת את החברה באמצעות עדשה זו. הפילוסוף והמדען החברתי קרל מרקס היה כוח מכריע בפיתוח נקודת המבט של תורת הקונפליקט; הוא ראה במבנה החברתי, ולא במאפייני האישיות האישיים, כגורם לבעיות חברתיות רבות, כמו עוני ופשע. מרקס האמין כי עימות בין קבוצות הנאבקות להשיג עושר וכוח או לשמור על העושר והכוח שיש להן הוא בלתי נמנע בחברה קפיטליסטית, וקונפליקט הוא הדרך היחידה עבור המקופחים להשיג בסופו של דבר מידה מסוימת של שוויון.

סי רייט מילס (1956) פירט כמה מהמושגים של מרקס, וטבע את הביטוי אליטת כוח כדי לתאר את מה שהוא ראה כקבוצה קטנה של אנשים חזקים השולטים בחלק גדול מחברה. מילס האמין כי אליטת הכוח משתמשת בממשלה כדי לפתח מדיניות חברתית המאפשרת להם לשמור על עושרם. התיאורטיקן בן זמננו ג 'וויליאם דומהוף (2011) מפרט על דרכים שבהן ניתן לראות את אליטת הכוח כתת-תרבות שחבריה עוקבים אחר דפוסים חברתיים דומים כגון הצטרפות למועדוני עילית, השתתפות בבתי ספר נבחרים וחופשה בקומץ יעדים בלעדיים.

תורת הקונפליקט בפעולה

איור 17.10 למרות שהטכנולוגיה הצבאית התפתחה במידה ניכרת במהלך ההיסטוריה, הגורמים הבסיסיים לסכסוך בין מדינות נותרו בעיקרם זהים. (אשראי: ויקימדיה Commons)

עוד לפני שהיו מדינות לאום מודרניות, התעוררו סכסוכים פוליטיים בין חברות מתחרות או פלגים של אנשים. ויקינגים תקפו שבטים יבשתיים באירופה בחיפוש אחר שלל, ומאוחר יותר נחתו חוקרים אירופאים על חופי חוץ כדי לתבוע את המשאבים של קבוצות ילידות. עימותים התעוררו גם בקרב קבוצות מתחרות בתוך ריבונות אינדיבידואלית, כפי שמעידה המהפכה הצרפתית העקובה מדם. אולם כמעט כל העימותים בעבר ובהווה מונעים על ידי רצונות בסיסיים: הדחף להגן או להשיג טריטוריה ועושר, והצורך לשמור על חירות ואוטונומיה.

לדברי הסוציולוג והפילוסוף קרל מרקס, סכסוכים כאלה נחוצים, אם כי מכוערים, צעדים לעבר חברה שוויונית יותר. מרקס ראה דפוס היסטורי שבו מהפכנים הפילו את מבני הכוח המובחרים, ולאחר מכן העושר והסמכות התפזרו באופן שווה יותר בקרב האוכלוסייה, והסדר החברתי הכולל התקדם. בדפוס זה של שינוי באמצעות קונפליקט, אנשים נוטים להשיג חופש אישי ויציבות כלכלית גדולים יותר (1848).

הקונפליקטים המודרניים עדיין מונעים על ידי הרצון להשיג או להגן על כוח ועושר, בין אם בצורה של אדמה ומשאבים ובין אם בצורה של חירות ואוטונומיה. באופן פנימי, קבוצות בתוך ארה"ב נאבקות בתוך המערכת, על ידי ניסיון להשיג את התוצאות שהן מעדיפות. הבדלים פוליטיים בנושאי תקציב, למשל, הובילו להשבתה האחרונה של הממשלה הפדרלית, וקבוצות פוליטיות אלטרנטיביות, כמו מסיבת התה, זוכות למעקב משמעותי.

האביב הערבי מדגים קבוצות מדוכאות הפועלות באופן קולקטיבי לשינוי מערכות השלטון שלהן, ומחפשות הן חירות גדולה יותר והן שוויון כלכלי גדול יותר. כמה מדינות, כמו תוניסיה, עברו בהצלחה לשינוי ממשלתי; מדינות אחרות, כמו מצרים, עדיין לא הגיעו להסכמה על ממשלה חדשה.

לרוע המזל, תהליך השינוי במדינות מסוימות הגיע לנקודת לחימה פעילה בין הממשלה המבוססת לחלק האוכלוסייה המבקש שינוי, המכונה לעתים קרובות מהפכנים או מורדים. לוב וסוריה הן שתי מדינות כאלה; אופיו הרב-גוני של הסכסוך, כאשר כמה קבוצות מתחרות על מטרותיהן הרצויות, הופך את יצירת פתרון השלום למאתגרת יותר.

התקוממויות עממיות של אזרחים המבקשים שינוי ממשלתי התרחשו השנה בבוסניה, ברזיל, יוון, איראן, ירדן, פורטוגל, ספרד, טורקיה, אוקראינה ולאחרונה בהונג קונג. למרות שהן קטנות בהרבה בגודלן ובהיקפן, התרחשו הפגנות בעקבות הריגתו של ג'ורג 'פלויד בקיץ 2020. חלק מההפגנות הללו וההפגנות הקשורות לכך נמשכו חודשים. מספר קטן של הפגנות או מפגינים אלה היו אלימים, ומנהיגים רבים הן בתנועת המחאה והן בממשלה מכירים בכך שההפגנות שינו את המיקוד כדי לשקף רגשות כלליים נגד הממשלה, במקום להתמקד בצדק גזעי.

איור 17.11 אילו סמלים של מסיבת התה של בוסטון מיוצגים בציור זה? כיצד יכול אינטראקציוניסט סמלי להסביר את האופן שבו מסיבת התה המודרנית החזירה לעצמה את המשמעויות הסמליות הללו ושינתה מחדש את המשמעויות הסמליות הללו? (אשראי: ויקימדיה Commons)

אינטראקציוניזם סמלי

סוציולוגים אחרים לומדים את השלטון ואת הכוח על ידי הסתמכות על מסגרת של אינטראקציוניזם סמלי, אשר מבוססת על עבודותיהם של מקס ובר וג 'ורג' ה 'מיד.

אינטראקציוניזם סמלי, בכל הנוגע לממשלה, ממקד את תשומת ליבו בדמויות, סמלים או יחידים המייצגים כוח וסמכות. ישויות מגוונות רבות בחברה גדולה יותר יכולות להיחשב סמליות: עצים, יונים, טבעות נישואין. תמונות המייצגות את כוחה וסמכותה של ארצות הברית כוללות את הבית הלבן, הנשר והדגל האמריקאי. החותם של נשיא ארצות הברית, יחד עם המשרד בכלל, מסית כבוד ויראת כבוד אצל אמריקאים רבים.

אינטראקציוניסטים סימבוליים אינם מעוניינים במבנים גדולים כמו הממשלה. כמיקרו-סוציולוגים, הם מתעניינים יותר בהיבטים פנים אל פנים של הפוליטיקה. במציאות, חלק גדול מהפוליטיקה מורכב מפגישות פנים אל פנים בחדר האחורי ומאמצים לוביסטיים. מה שהציבור רואה לעתים קרובות הוא המרפסת הקדמית של הפוליטיקה המחוטאת על ידי התקשורת באמצעות שמירת סף.

אינטראקציוניסטים סימבוליים מתעניינים ביותר באינטראקציה בין קבוצות קטנות אלה שמקבלות החלטות, או במקרה של כמה ועדות קונגרס אחרונות, מדגימות את חוסר היכולת לקבל החלטות כלל. לב הפוליטיקה הוא תוצאה של אינטראקציה בין יחידים לקבוצות קטנות לאורך תקופות זמן. מפגשים אלה מייצרים משמעויות ונקודות מבט חדשות שאנשים משתמשים בהן כדי לוודא שיש אינטראקציות עתידיות.