Skip to main content
Global

14.1: מבוא

  1. Last updated
  2. Save as PDF
  • Page ID
    207238

    • David G. Lewis, Jennifer Hasty, & Marjorie M. Snipes
    • OpenStax
    \( \newcommand{\vecs}[1]{\overset { \scriptstyle \rightharpoonup} {\mathbf{#1}} } \) \( \newcommand{\vecd}[1]{\overset{-\!-\!\rightharpoonup}{\vphantom{a}\smash {#1}}} \)\(\newcommand{\id}{\mathrm{id}}\) \( \newcommand{\Span}{\mathrm{span}}\) \( \newcommand{\kernel}{\mathrm{null}\,}\) \( \newcommand{\range}{\mathrm{range}\,}\) \( \newcommand{\RealPart}{\mathrm{Re}}\) \( \newcommand{\ImaginaryPart}{\mathrm{Im}}\) \( \newcommand{\Argument}{\mathrm{Arg}}\) \( \newcommand{\norm}[1]{\| #1 \|}\) \( \newcommand{\inner}[2]{\langle #1, #2 \rangle}\) \( \newcommand{\Span}{\mathrm{span}}\) \(\newcommand{\id}{\mathrm{id}}\) \( \newcommand{\Span}{\mathrm{span}}\) \( \newcommand{\kernel}{\mathrm{null}\,}\) \( \newcommand{\range}{\mathrm{range}\,}\) \( \newcommand{\RealPart}{\mathrm{Re}}\) \( \newcommand{\ImaginaryPart}{\mathrm{Im}}\) \( \newcommand{\Argument}{\mathrm{Arg}}\) \( \newcommand{\norm}[1]{\| #1 \|}\) \( \newcommand{\inner}[2]{\langle #1, #2 \rangle}\) \( \newcommand{\Span}{\mathrm{span}}\)\(\newcommand{\AA}{\unicode[.8,0]{x212B}}\)

    אישה חובשת כובע שמש בצורת חרוט עומדת מאחורי שולחנות עמוסים בפירות וירקות. חלק מהתוצרת תהיה מוכרת לצופה מערבי, כמו ענבים ותפוחים. פריטים אחרים, כגון ערימה של פירות בצורת מלבן ורוד בוהק, אינם נאכלים בדרך כלל בארצות הברית.
    איור 14.1 מוכר פירות וירקות בסייגון, וייטנאם. כמה מהמזונות האלה אתה מזהה? (אשראי: "וייטנאם ספטמבר 2012 3432 שוק, סה דצמבר, וייטנאם" מאת לינדה/פליקר, CC BY 2.0)

    לחקר המזון יש היסטוריה ארוכה באנתרופולוגיה ושוזר יחד תחומי משנה שונים של הדיסציפלינה. בין היתר, מזון מתחבר לתזונה ובריאות, טקסים והתנהגויות לגבי ייצור וצריכה, ורשתות סחר עולמיות והתפשטות קשורה של צמחים, בעלי חיים וחפצים. ההבחנה בין מה שיש ומה שאינו מזון היא דאגה מרכזית בתוך רוב התרבויות האנושיות. האוכל משתנה לא רק מחברה לחברה אלא גם בין מגדרים, מעמדות, קבוצות משפחתיות ועונות השנה. הן כמקור מחיה לגוף והן כאמצעי לביסוס או פרסום מעמדו החברתי של האדם, מזון ממלא תפקיד מרכזי בזהות האישית והתרבותית. בתרבות המערבית הגלובלית, אנשים אוכלים באופן קבוע מאכלים שמקורם בתרבויות אחרות - כגון סושי, ג'ירואים, טאקו, ספגטי וקרפים, אם להזכיר רק כמה - אך שיטות כגון הימנעות ממאכלים מסוימים (איסורי מזון) ואפילו אכילת בני משפחה או אויבים (צורות של קניבליזם) הם מסורות אוכל בין-תרבותיות שכנראה פחות מוכרות.

    הכנה וצריכה מתאימה מבחינה תרבותית של מזון דורשת מגוון עצום של ידע, חפצים וטקסים. באיור 14.2, אישה ילידית במקסיקו מכינה טורטיות, משתמשת במטחנה ובאבן שחיקה כדי להפוך תירס לקמח, אותו היא מערבבת עם מים ליצירת בלילה. הכנת קמח באופן מסורתי זה מחייבת בדרך כלל את הטבח לנווט בשלבים שונים של הכנת המזון, כולל בחירת הדגנים, האגוזים, התבלינים או עשבי התיבול המיובשים הטובים ביותר; הערכה מתי קמח הגיע לעקביות הרצויה; ויכולת פיזית להשתמש באבן השחזה. כלי האוכל בהם משתמשת האישה אינם רק כלים אלא גם סמלים הקשורים לנשים המחזיקות בהן ומשתמשות בהן. בתוך משפחות, כלים אלה עשויים לעבור לדורות. בתרבויות מסוימות מקובל שנשים ילידות יורשות את אבני השחזה של אמהותיהן וסבתותיהן.

    אישה העובדת עם גבה למצלמה, עם מטחנת אבן ואבן שחיקה נראית בחזית.
    איור 14.2 אישה בפורטו ואלרטה, מקסיקו, מכינה טורטיות. בחזית נמצאים המטאט (האבן הגדולה והשטוחה) והמנו (האבן הקטנה והמאורכת) בה נהגה לטחון תירס מיובש לקמח כדי ליצור את הבלילה לאוכל המסורתי הזה. (קרדיט: "טחינת תירס לטורטיות" מאת טרי בייטמן/פליקר, CC BY 2.0)