4.13: קריאה- מבוא לאדריכלות המסגדים

Last updated
Save as PDF

Page ID: 210751

Lumen Learning
Lumen Learning

\( \newcommand{\vecs}[1]{\overset { \scriptstyle \rightharpoonup} {\mathbf{#1}} } \) \( \newcommand{\vecd}[1]{\overset{-\!-\!\rightharpoonup}{\vphantom{a}\smash {#1}}} \)\(\newcommand{\id}{\mathrm{id}}\) \( \newcommand{\Span}{\mathrm{span}}\) \( \newcommand{\kernel}{\mathrm{null}\,}\) \( \newcommand{\range}{\mathrm{range}\,}\) \( \newcommand{\RealPart}{\mathrm{Re}}\) \( \newcommand{\ImaginaryPart}{\mathrm{Im}}\) \( \newcommand{\Argument}{\mathrm{Arg}}\) \( \newcommand{\norm}[1]{\| #1 \|}\) \( \newcommand{\inner}[2]{\langle #1, #2 \rangle}\) \( \newcommand{\Span}{\mathrm{span}}\) \(\newcommand{\id}{\mathrm{id}}\) \( \newcommand{\Span}{\mathrm{span}}\) \( \newcommand{\kernel}{\mathrm{null}\,}\) \( \newcommand{\range}{\mathrm{range}\,}\) \( \newcommand{\RealPart}{\mathrm{Re}}\) \( \newcommand{\ImaginaryPart}{\mathrm{Im}}\) \( \newcommand{\Argument}{\mathrm{Arg}}\) \( \newcommand{\norm}[1]{\| #1 \|}\) \( \newcommand{\inner}[2]{\langle #1, #2 \rangle}\) \( \newcommand{\Span}{\mathrm{span}}\)\(\newcommand{\AA}{\unicode[.8,0]{x212B}}\)

מימר סינאן, מסגד סולימניה, איסטנבול, 1558 — מימר סינאן, חצר מסגד סולימניה, איסטנבול, 1558

מאינדונזיה ועד בריטניה, המסגד בצורותיו הרבות הוא הבניין האסלאמי המובהק. המסגד, המסג'יד בערבית, הוא מקום ההתכנסות המוסלמי לתפילה. מסג'יד פירושו פשוט "מקום השתטחות". למרות שרוב חמש התפילות היומיות שנקבעו באיסלאם יכולות להתקיים בכל מקום, כל הגברים נדרשים להתכנס במסגד לתפילת יום שישי בצהריים.

מסגדים משמשים גם לאורך כל השבוע לתפילה, לימוד, או פשוט כמקום למנוחה והרהור. המסגד הראשי של עיר, המשמש לתפילה הקהילתית של יום שישי, נקרא ג'אמי מסג'יד, שפירושו המילולי "מסגד יום שישי", אך הוא נקרא לפעמים גם מסגד קהילתי באנגלית. הסגנון, הפריסה והקישוט של מסגד יכולים לספר לנו הרבה על האיסלאם באופן כללי, אך גם על התקופה והאזור בו נבנה המסגד.

שחזור תרשים של בית הנביא, מדינה, ערב הסעודית

ביתו של הנביא מוחמד נחשב למסגד הראשון. ביתו, במדינה שבסעודיה המודרנית, היה בית טיפוסי בסגנון ערבי מהמאה השביעית, עם חצר גדולה המוקפת בחדרים ארוכים הנתמכים בעמודים. סגנון המסגד הזה נודע כמסגד היפוסטייל, שפירושו "עמודים רבים". רוב המסגדים שנבנו בארצות ערב השתמשו בסגנון זה במשך מאות שנים.

תכונות נפוצות

הארכיטקטורה של מסגד מעוצבת בצורה החזקה ביותר על ידי המסורות האזוריות של הזמן והמקום בו נבנה. כתוצאה מכך, סגנון, פריסה וקישוט יכולים להשתנות מאוד. אף על פי כן, בגלל תפקידו המשותף של המסגד כמקום תפילה קהילתי, מופיעים מאפיינים אדריכליים מסוימים במסגדים בכל רחבי העולם.

סאן (חצר)

ההכרח הבסיסי ביותר בארכיטקטורת המסגד הקהילתי הוא שהיא תוכל להחזיק את כל האוכלוסייה הגברית בעיר או בעיירה (נשים מוזמנות להשתתף בתפילות יום שישי, אך אינן נדרשות לעשות זאת). לשם כך מסגדים קהילתיים חייבים להיות אולם תפילה גדול. במסגדים רבים זה צמוד לחצר פתוחה, הנקראת סאן. בתוך החצר מוצאים לעתים קרובות מזרקה, מימיה הם הפוגה מבורכת בארצות חמות, וחשובים לבליטות (טיהור פולחני) שנעשו לפני התפילה.

מיהראב ומינבר, מסגד הסולטאן חסן, קהיר — מיהראב ומנבר, מסגד הסולטאן חסן, קהיר, 1356-63 (צילום: דייב ברקוביץ, CC BY)

מיהראב, המסגד הגדול של קורדובה (צילום: בונגו וונגו, CC BY-SA 2.0) — מיהראב, המסגד הגדול של קורדובה, ג. 786 (צילום: בונגו וונגו, CC BY-SA)

מיהראב (נישה)

מרכיב חיוני נוסף בארכיטקטורת המסגד הוא מיהראב - גומחה בקיר המציינת את כיוון מכה, אליה מתפללים כל המוסלמים. מכה היא העיר בה נולד הנביא מוחמד, וביתו של המקדש האסלאמי החשוב ביותר, הכעבה. כיוון מכה נקרא צ'יבלה, ולכן הקיר בו מוגדר המיהראב נקרא קיר צ'יבלה. לא משנה היכן נמצא מסגד, המיהראב שלו מציין את כיוון מכה (או קרוב לכיוון זה כמו שהמדע והגיאוגרפיה הצליחו למקם אותו). לכן, מיהראב בהודו יהיה ממערב, ואילו אחד במצרים יהיה ממזרח. מיהראב הוא בדרך כלל נישה רדודה יחסית, כמו בדוגמה ממצרים, למעלה. בדוגמה מספרד, המוצגת מימין, הנישה של המיהראב לובשת צורה של חדר קטן, זה נדיר יותר.

מינבר (דוכן)

מימר סינאן, מינרט, מסגד סולימניה, איסטנבול, 1558

המינבר ממוקם לעתים קרובות על קיר הקיבלה מימין למיהראב. מינבר הוא דוכן שממנו מועברת דרשת יום שישי. מינברים פשוטים מורכבים מטיסת מדרגות קצרה, אך דוגמאות משוכללות יותר עשויות לסגור את גרם המדרגות עם לוחות מעוטרים, דלתות ודוכן מקורה בחלקו העליון.

צריח (מגדל)

אחד ההיבטים הבולטים ביותר בארכיטקטורת המסגד הוא המינרט, מגדל הצמוד למסגד או מחובר אליו, ממנו מוכרזת הקריאה לתפילה. מינרטים לובשים צורות רבות ושונות - מהמינרט הספירלי המפורסם של סמארה, ועד למינרטים הגבוהים והעפרונות של טורקיה העות'מאנית. המינרט, שאינו פונקציונלי בלבד, משמש תזכורת חזותית עוצמתית לנוכחות האיסלאם.

קובה (כיפה)

רוב המסגדים כוללים גם כיפה אחת או יותר, הנקראת קוובה בערבית. אמנם לא דרישה פולחנית כמו המיהראב, אך לכיפה יש משמעות בתוך המסגד - כייצוג סמלי של קמרון השמים. עיטור הפנים של כיפה מדגיש לעתים קרובות סמליות זו, תוך שימוש במוטיבים גיאומטריים, כוכבים או צמחיים מורכבים כדי ליצור דפוסים עוצרי נשימה שנועדו ליראה ולעורר השראה. חלק מסוגי המסגדים משלבים כיפות מרובות בארכיטקטורה שלהם (כמו במסגד Süleymaniye העות'מאני בתמונה בראש העמוד), בעוד שאחרים כוללים רק אחד. במסגדים עם כיפה אחת בלבד, הוא נמצא תמיד מעל קיר הקיבלה, החלק הקדוש ביותר במסגד. במסגד הגדול של קאירואן, בתוניסיה (לא בתמונה) יש שלוש כיפות: אחת על גבי המינרט, אחת מעל הכניסה לאולם התפילה ואחת מעל קיר הקיבלה.

מנורת מסגד, המאה ה -14, מצרים או סוריה, זכוכית מנופחת, אמייל ומוזהב, 31.8 x 23.2 ס"מ (מוזיאון המטרופוליטן לאמנות) — מנורת מסגד, המאה ה -14, מצרים או סוריה, זכוכית מנופחת, אמייל, הזהבה, 31.8 x 23.2 ס"מ (מוזיאון המטרופוליטן לאמנות)

מכיוון שזהו המוקד הכיווני של התפילה, קיר הקיבלה, עם המיהראב והמינבר שלו, הוא לרוב האזור המעוטר ביותר במסגד. העיטור העשיר של קיר הקיבלה ניכר בתמונה זו של המיהראב והמינבר של מסגד הסולטאן חסן בקהיר, מצרים (ראו תמונה למעלה בעמוד).

ריהוט

ישנם אלמנטים דקורטיביים אחרים המשותפים לרוב המסגדים. לדוגמה, אפריז קליגרפי גדול או קרטוש עם כתובת בולטת מופיע לעתים קרובות מעל המיהראב. ברוב המקרים הכתובות הקליגרפיות הן ציטוטים מהקוראן, ולעתים קרובות כוללות את תאריך הקדשת הבניין ואת שם הפטרון. מאפיין חשוב נוסף של קישוט המסגד הם מנורות תלויות, הנראות גם בתצלום מסגד הסולטאן חסן. אור הוא מאפיין חיוני למסגדים, מכיוון שהתפילות היומיות הראשונות והאחרונות מתרחשות לפני זריחת השמש ואחרי שקיעת השמש. לפני החשמל הוארו מסגדים במנורות שמן. מאות מנורות כאלה שהיו תלויות בתוך מסגד היו יוצרות מחזה נוצץ, עם אור רך הבוקע מכל אחת מהן, המדגיש את הקליגרפיה ועיטורים אחרים על משטחי המנורות. אף על פי שלא היו חלק קבוע מבניין מסגד, מנורות, יחד עם ריהוט אחר כמו שטיחים, היוו היבט משמעותי - אם כי ארעי - באדריכלות המסגד.

חסות המסגד

רוב המסגדים ההיסטוריים אינם בניינים עצמאיים. רבים שילבו מוסדות צדקה כמו מטבחי תמחוי, בתי חולים ובתי ספר. כמה פטרוני המסגד בחרו לכלול גם את המאוזוליאום שלהם כחלק ממתחם המסגד שלהם. הענקת מוסדות צדקה היא היבט חשוב בתרבות האסלאמית, בין היתר בשל העמוד השלישי של האסלאם, הקורא למוסלמים לתרום חלק מהכנסתם לעניים.

מיהראב, 1354—55, ממש אחרי התקופה האילחנידית, מדרסה אימאמי, איספהאן, איראן, אריחים מזוגגים פוליכרום, 343.1 x 288.7 ס"מ (מוזיאון המטרופוליטן לאמנות)

הזמנת מסגד תיתפס כמעשה אדוק מצד שליט או פטרון עשיר אחר, ושמות הפטרונים נכללים בדרך כלל בעיטור הקליגרפי של מסגדים. כתובות כאלה גם משבחות לעתים קרובות את אדיקותו ונדיבותו של הפטרון. לדוגמה, המיהראב כיום במוזיאון המטרופוליטן לאמנות, נושא את הכתובת:

והוא [הנביא], עליו ברכות ושלום, אמר: "מי שבונה מסגד לאלוהים, אפילו בגודל של קן חרטום חול, המבוסס על אדיקות, [אלוהים יבנה לו ארמון בגן עדן]."

חסות המסגדים לא הייתה רק מעשה צדקה ולכן, אלא גם, כמו חסות אדריכלית בכל התרבויות, הזדמנות לקידום עצמי. השירותים החברתיים המצורפים למסגדים של הסולטנים העות'מאניים הם מהרחבים מסוגם. בטורקיה העות'מאנית המתחם המקיף מסגד נקרא kulliye. הקוליה של מסגד הסולטאן סולימאן, באיסטנבול, היא דוגמה מצוינת לתופעה זו, הכוללת בית תמחוי, בית חולים, מספר בתי ספר, מרחצאות ציבוריים וקרוואנסראי (בדומה לאכסניה למטיילים). המתחם כולל גם שני מאוזוליאום לסולטאן סולימן ובני משפחתו.

סולימניה