13.8: סיכום
- Page ID
- 207737
דת נמצאת בכל התרבויות, ובכל זאת זה יכול להיות קשה להגדרה. הסוציולוג הצרפתי אמיל דורקהיים השתמש בהגדרה אמפירית, וזיהה את הדת כמוסד הקשור ל"דברים קדושים ", עם אמונות, פרקטיקות וארגון חברתי. הגדרה זו מספקת רשימת ביקורת ללימוד דת. האנתרופולוג קליפורד גירץ, לעומת זאת, מגדיר אותו כמערכת סמלים המחוברים למצבי רוח, מניעים ו"סדר קיום כללי". אף על פי שהיא מופשטת יותר, הגדרה זו מתייחסת למשמעות ותחושת הזהות שהדת מעבירה למתרגלים. בארצות הברית כיום, אנשים מזהים את עצמם מבחינה דתית במספר דרכים, כולל כ"לא ", אנשים ללא השתייכות דתית. לאגנוסטים, לאגנוסטים ולאתאיסטים יש השקפות עולם המיוחדות לתרבויות שלהם, ולפעמים יש להם גם אמונות רוחניות.
לדת יש כמה מאפיינים משותפים. כישוף וכישוף הפכו לחלק מהדת ככל שהתפתחה להסתגל לאוכלוסיות העולם. במקרים אלה הדת מבטאת קונפליקט חברתי בתוך החברה. קסם הוא גם חלק מכל דת, שכן מערכות אמונה דתיות מבוססות על סיבה ותוצאה, ואנתרופולוגים רואים בקסם מעשה אמונה אנושי עמוק. רוב הדתות כוללות גם כוחות על טבעיים, כמו אלים ואלות. דתות מונותאיסטיות מתמקדות באל אחד בשם, בעוד שדתות פוליתאיסטיות כוללות קבוצה של אלוהויות. לרוב הדתות יש סוג כלשהו של מנהיגות, כמרים או שאמאנים.
שמאניזם הוא צורה מוקדמת של דת, שנמצאת לאורך ההיסטוריה האנושית, ואולי ההסבר לחפצי בית מתים ואפילו לציור מערות. בעוד שמאניזם הוא תרגול ריפוי, הוא גם מערך אמונות ופרקטיקות הנוגעות לעולם על טבעי. ככל שהאוכלוסיות גדלו, כמה כתות שמאניות התפתחו לצורות דת מאורגנות ומוסדיות יותר, מה שהוביל לדתות מדינה גדולות כמו נצרות, איסלאם ובודהיזם. מנהגים שמאניים עדיין ניתן למצוא בתוך הדתות הגדולות הללו.
סמליות משותפת לכל הדתות, בין אם מדובר בכתות ילידיות קטנות או במערכות דתיות ממלכתיות. המרחב הגיאוגרפי המסומן בסמליות יכול להפוך למקום קדוש בעל משמעות ספציפית למתרגלים דתיים. מיתוסים דתיים, הסיפורים שמאחורי האמונות, מסומנים במידה רבה במשמעות סמלית. דתות יכולות להעביר את אמונותיהן באמצעות מסורות בעל פה ובכתב, כאשר קבוצות מסוימות מתמקדות במיוחד בזו או אחרת. תרגול דתי ידוע כטקס, ויש מגוון סוגים של טקסים, כולל טקסי התעצמות, טקסי מעבר וטקסי סבל.
מבחינה היסטורית, קיים גיוון רב בקבוצות דתיות, כולל קהילות דתיות אוטופיות שחיות בנפרד מהחברה החילונית ומתמקדות כמעט לחלוטין בחיים דתיים. השייקר הם דוגמה לסוג זה של חברה דתית. יש גם דוגמאות לדת חילונית, שבה המדינה או החברה עצמה מורמים כאילו יש לה מעמד אלוהי.