8.2: חגורת החזה
- Page ID
- 206921
בסוף פרק זה, תוכל:
- תאר את העצמות היוצרות את חגורת החזה
- רשום את הפונקציות של חגורת החזה
השלד התוספתן כולל את כל עצמות הגפיים, בתוספת העצמות המאחדות כל איבר עם השלד הצירי (איור\(\PageIndex{1}\)). העצמות המחברות כל איבר עליון לשלד הצירי יוצרות את חגורת החזה (חגורת הכתפיים). זה מורכב משתי עצמות, עצם השכמה ועצם הבריח (איור). \(\PageIndex{2}\) עצם הבריח (עצם הבריח) היא עצם בצורת S הממוקמת בצד הקדמי של הכתף. הוא מחובר בקצהו המדיאלי אל עצם החזה של כלוב החזה, שהוא חלק מהשלד הצירי. הקצה הרוחבי של עצם הבריח מפרק (מצטרף) עם עצם השכמה ממש מעל מפרק הכתף. אתה יכול בקלות למשש, או להרגיש עם האצבעות, את כל אורך עצם הבריח שלך.
עצם השכמה (להב הכתף) שוכנת על הצד האחורי של הכתף. הוא נתמך על ידי עצם הבריח ומתפרק עם ההומרוס (עצם הזרוע) ליצירת מפרק הכתף. עצם השכמה היא עצם שטוחה בצורת משולש עם רכס בולט העובר על פני השטח האחורי שלה. רכס זה משתרע לרוחב, שם הוא יוצר את קצה הכתף הגרמי ומצטרף לקצה הרוחבי של עצם הבריח. על ידי מעקב לאורך עצם הבריח, אתה יכול למשש אל קצה הכתף הגרמי, ומשם אתה יכול לנוע אחורה על פני הכתף האחורית שלך כדי לעקוב אחר רכס עצם השכמה. הזיזו את הכתף והרגישו כיצד עצם הבריח ועצם השכמה נעים יחד כיחידה. שתי העצמות הללו משמשות כאתרי התקשרות חשובים לשרירים המסייעים בתנועות הכתף והזרוע.
חגורות החזה הימנית והשמאלית אינן מחוברות זו לזו, ומאפשרות לכל אחת לפעול באופן עצמאי. בנוסף, עצם הבריח של כל חגורת חזה מעוגנת לשלד הצירי על ידי מפרק יחיד ונייד מאוד. זה מאפשר ניידות נרחבת של כל חגורת החזה, אשר בתורו משפר את תנועות הכתף ואת האיבר העליון.
עצם הבריח
עצם הבריח היא העצם הארוכה היחידה שנמצאת במצב אופקי בגוף (ראה איור 8.3). עצם הבריח יש כמה פונקציות חשובות. ראשית, מעוגן על ידי שרירים מלמעלה, הוא משמש יתד המשתרע לרוחב לתמיכה בשכמה. זה בתורו מחזיק את מפרק הכתף בצורה מעולה ורוחבית מגזע הגוף, ומאפשר חופש תנועה מקסימלי לגפה העליונה. עצם הבריח מעבירה גם כוחות הפועלים על הגפה העליונה אל עצם החזה והשלד הצירי. לבסוף, הוא משמש להגנה על העצבים וכלי הדם הבסיסיים כאשר הם עוברים בין תא המטען של הגוף לגפה העליונה.
לעצם הבריח שלושה אזורים: הקצה המדיאלי, הקצה הרוחבי והפיר. הקצה המדיאלי, המכונה קצה החזה של עצם הבריח, הוא בעל צורה משולשת ומתבטא עם חלק המנובריום של עצם החזה. זה יוצר את המפרק הסטרנוקלביקולרי, שהוא המפרק הגרמי היחיד בין חגורת החזה של הגפה העליונה לשלד הצירי. מפרק זה מאפשר ניידות ניכרת, ומאפשר לעצם הבריח ולעצם השכמה לנוע בכיוונים למעלה/כלפי מטה והקדמי/אחורי במהלך תנועות הכתפיים. המפרק הסטרנוקלאביקולרי נתמך בעקיפין על ידי הרצועה הקוסטוקלאוויקולרית (costo- = "צלע"), המשתרעת על קצה החזה של עצם הבריח והצלע הראשונה הבסיסית. הקצה הרוחבי או האקרומי של עצם הבריח מתבטא עם האקרומיון של עצם השכמה, החלק של עצם השכמה המהווה את קצה הכתף הגרמי. ישנם כמה הבדלי מין במורפולוגיה של עצם הבריח. אצל נקבות עצם הבריח נוטה להיות קצרה יותר, דקה יותר ופחות מעוקלת. אצל גברים עצם הבריח כבדה וארוכה יותר, ויש לה עקמומיות גדולה יותר ומשטחים מחוספסים יותר שבהם השרירים מתחברים, תכונות בולטות יותר אצל עובדי כפיים.
עצם הבריח היא העצם השבורה הנפוצה ביותר בגוף. הפסקות כאלה מתרחשות לעתים קרובות בגלל הכוח המופעל על עצם הבריח כאשר אדם נופל על זרועותיו המושטות, או כאשר הכתף לרוחב מקבל מכה חזקה. מכיוון שהמפרק הסטרנוקלביקולרי חזק ולעיתים רחוקות הוא מנותק, כוח מופרז מביא לשבירת עצם הבריח, בדרך כלל בין החלקים האמצעיים והרוחביים של העצם. אם השבר הושלם, הכתף ושבר עצם הבריח לרוחב יירדו בגלל משקל הגפה העליונה, ויגרמו לאדם לתמוך בגפה הנפולת בידו השנייה. שרירים הפועלים על הכתף ימשכו גם את הכתף ואת עצם הבריח לרוחב קדמית ומדיאלית, ויגרמו לשברי עצם הבריח לעקוף. עצם הבריח עולה על כלי דם ועצבים חשובים רבים לגפה העליונה, אך למרבה המזל, בגלל העקירה הקדמית של עצם הבריח השבורה, מבנים אלה מושפעים לעיתים רחוקות כאשר שבר עצם הבריח.
עצם השכמה
עצם השכמה היא גם חלק מחגורת החזה ובכך ממלאת תפקיד חשוב בעיגון הגפה העליונה לגוף. עצם השכמה ממוקמת בצד האחורי של הכתף. הוא מוקף בשרירים בשני הצדדים הקדמיים (העמוקים) והאחוריים (השטחיים), ולכן אינו מתבטא בצלעות כלוב בית החזה.
לשכם יש כמה ציוני דרך חשובים (איור\(\PageIndex{3}\)). שלושת השוליים או הגבולות של עצם השכמה, הנקראים על שם מיקומם בתוך הגוף, הם הגבול העליון של עצם השכמה, הגבול המדיאלי של עצם השכמה והגבול הרוחבי של עצם השכמה. החריץ העל-מוחי ממוקם לרוחב עד לנקודת האמצע של הגבול העליון. פינות עצם השכמה המשולשת, משני קצות הגבול המדיאלי, הן הזווית העליונה של עצם השכמה, הממוקמת בין הגבולות המדיאליים והעליונים, והזווית הנחותה של עצם השכמה, הממוקמת בין הגבולות המדיאליים והרוחביים. הזווית הנחותה היא החלק הנחות ביותר של עצם השכמה, והיא חשובה במיוחד מכיוון שהיא משמשת כנקודת ההתקשרות למספר שרירים חזקים המעורבים בתנועות הכתפיים והגפיים העליונות. הפינה הנותרת של עצם השכמה, בין הגבולות העליונים והרוחביים, היא מיקום חלל הגלנואיד (glenoid fossa). שקע רדוד זה מתבטא עם עצם ההומרוס של הזרוע ויוצר את המפרק הגלנוהומטרלי (מפרק הכתף). הבליטות הגרמיות הקטנות הממוקמות מיד מעל ומתחת לחלל הגלנואיד הן פקעת הסופרגלנואיד והשחפת האינפרגלנואידית, בהתאמה. אלה מספקים קבצים מצורפים לשרירי הזרוע.
The scapula also has two prominent projections. Toward the lateral end of the superior border, between the suprascapular notch and glenoid cavity, is the hook-like coracoid process (coracoid = “shaped like a crow’s beak”). This process projects anteriorly and curves laterally. At the shoulder, the coracoid process is located inferior to the lateral end of the clavicle. It is anchored to the clavicle by a strong ligament, and serves as the attachment site for muscles of the anterior chest and arm. On the posterior aspect, the spine of the scapula is a long and prominent ridge that runs across its upper portion. Extending laterally from the spine is a flattened and expanded region called the acromion or acromial process. The acromion forms the bony tip of the superior shoulder region and articulates with the lateral end of the clavicle, forming the acromioclavicular joint (see Figure 8.3). Together, the clavicle, acromion, and spine of the scapula form a V-shaped bony line that provides for the attachment of neck and back muscles that act on the shoulder, as well as muscles that pass across the shoulder joint to act on the arm.
The scapula has three depressions, each of which is called a fossa (plural = fossae). Two of these are found on the posterior scapula, above and below the scapular spine. Superior to the spine is the narrow supraspinous fossa, and inferior to the spine is the broad infraspinous fossa. The anterior (deep) surface of the scapula forms the broad subscapular fossa. All of these fossae provide large surface areas for the attachment of muscles that cross the shoulder joint to act on the humerus.
The acromioclavicular joint transmits forces from the upper limb to the clavicle. The ligaments around this joint are relatively weak. A hard fall onto the elbow or outstretched hand can stretch or tear the acromioclavicular ligaments, resulting in a moderate injury to the joint. However, the primary support for the acromioclavicular joint comes from a very strong ligament called the coracoclavicular ligament (see Figure 8.3). This connective tissue band anchors the coracoid process of the scapula to the inferior surface of the acromial end of the clavicle and thus provides important indirect support for the acromioclavicular joint. Following a strong blow to the lateral shoulder, such as when a hockey player is driven into the boards, a complete dislocation of the acromioclavicular joint can result. In this case, the acromion is thrust under the acromial end of the clavicle, resulting in ruptures of both the acromioclavicular and coracoclavicular ligaments. The scapula then separates from the clavicle, with the weight of the upper limb pulling the shoulder downward. This dislocation injury of the acromioclavicular joint is known as a “shoulder separation” and is common in contact sports such as hockey, football, or martial arts.