Skip to main content
Global

6.8: תוחלת X ערך- השפעות על המוטיבציה של התלמידים

  1. Last updated
  2. Save as PDF
  • Page ID
    210642

    • \( \newcommand{\vecs}[1]{\overset { \scriptstyle \rightharpoonup} {\mathbf{#1}} } \) \( \newcommand{\vecd}[1]{\overset{-\!-\!\rightharpoonup}{\vphantom{a}\smash {#1}}} \)\(\newcommand{\id}{\mathrm{id}}\) \( \newcommand{\Span}{\mathrm{span}}\) \( \newcommand{\kernel}{\mathrm{null}\,}\) \( \newcommand{\range}{\mathrm{range}\,}\) \( \newcommand{\RealPart}{\mathrm{Re}}\) \( \newcommand{\ImaginaryPart}{\mathrm{Im}}\) \( \newcommand{\Argument}{\mathrm{Arg}}\) \( \newcommand{\norm}[1]{\| #1 \|}\) \( \newcommand{\inner}[2]{\langle #1, #2 \rangle}\) \( \newcommand{\Span}{\mathrm{span}}\) \(\newcommand{\id}{\mathrm{id}}\) \( \newcommand{\Span}{\mathrm{span}}\) \( \newcommand{\kernel}{\mathrm{null}\,}\) \( \newcommand{\range}{\mathrm{range}\,}\) \( \newcommand{\RealPart}{\mathrm{Re}}\) \( \newcommand{\ImaginaryPart}{\mathrm{Im}}\) \( \newcommand{\Argument}{\mathrm{Arg}}\) \( \newcommand{\norm}[1]{\| #1 \|}\) \( \newcommand{\inner}[2]{\langle #1, #2 \rangle}\) \( \newcommand{\Span}{\mathrm{span}}\)\(\newcommand{\AA}{\unicode[.8,0]{x212B}}\)

    כפי שהסברנו בפרק זה, המוטיבציה מושפעת ממספר גורמים, כולל חיזוק להתנהגות, אך במיוחד גם המטרות, האינטרסים ותחושת המסוגלות העצמית וההגדרה העצמית של התלמידים. הגורמים משתלבים ויוצרים שני מקורות מוטיבציה כלליים: הציפייה של התלמידים להצלחה והערך שהתלמידים מציבים למטרה. צפייה במוטיבציה בדרך זו נקראת לעתים קרובות מודל ערך הציפיות של המוטיבציה (Wigfield & Eccles, 2002; Wigfield, Tonk, & Eccles, 2004), ולפעמים כתוב עם נוסחה כפולה: תוחלת x ערך = מוטיבציה. הקשר בין ציפייה לערך הוא "מכפיל" ולא תוסף מכיוון שכדי להיות מוטיבציה, יש צורך לאדם לפחות ציפייה צנועה להצלחה ולהקצות למשימה לפחות ערך חיובי כלשהו. אם יש לך ציפיות גבוהות להצלחה אך אינך מעריך משימה כלל (הקצה לה נפשית ערך "o"), אז לא תרגיש מוטיבציה כלל. באופן דומה, אם אתה מעריך משימה מאוד אך אין לך ציפייה להצלחה בהשלמתה (הקצה לה תוחלת "o"), אז גם לא תרגיש מוטיבציה כלל.

    הציפיות הן תוצאה של גורמים שונים, אך במיוחד המטרות שמחזיק התלמיד, והיעילות העצמית של התלמיד, עליה דנו קודם בפרק זה. תלמיד בעל מטרות שליטה ויעילות עצמית חזקה למשימה, למשל, עשוי להחזיק בציפיות גבוהות להצלחה-כמעט בהגדרה. ערכים הם גם תוצאה של גורמים שונים, אך בעיקר תחומי העניין ותחושות ההגדרה העצמית של התלמידים. תלמיד שיש לו עניין אישי מתמשך במשימה או בנושא ומותר לו לבחור בו בחופשיות, סביר במיוחד שיעריך את המשימה - ולכן ירגיש מוטיבציה.

    באופן אידיאלי הן הציפיות והן הערכים גבוהים בקרב התלמידים בכל משימת למידה מרכזית. המציאות, לעומת זאת, היא שלעתים התלמידים אינם מצפים להצלחה, והם גם לא בהכרח מעריכים זאת כאשר ההצלחה אפשרית. כיצד מורה יכול להגיב לציפיות נמוכות ולהערכה נמוכה? הצענו מספר הצעות לעמוד באתגר זה לאורך פרק זה. בקצרה, העלאת ציפיות נמוכות תלויה בהתאמת הקושי במשימה כך שההצלחה תהפוך לסיכוי סביר: על מורה לבצע משימות לא קשות מדי ולא קלות מדי. השגת מטרה כללית זו תלויה בתורה בתכנון מתחשב ומתאים - בחירת יעדים סבירים, התאמתם על בסיס ניסיון, מציאת חומרים תומכים ומתן עזרה לתלמידים בעת הצורך.

    העלאת הערך של משימות אקדמיות חשובה לא פחות, אך האסטרטגיות הכלליות לכך שונות מאשר להעלאת הציפיות. הגדלת הערך מחייבת קישור המשימה לתחומי העניין האישיים והידע הקודם של התלמידים, הצגת התועלת של המשימה למטרות העתידיות של התלמידים, והראה שהמשימה חשובה לאנשים אחרים שהתלמידים מכבדים אותם. חלק מהאסטרטגיות הללו נדונו מוקדם יותר בפרק זה, אך אחרות (למשל קישור למידה חדשה עם ידע קודם) נדונות בפרק 3, הנקרא "תהליך הלמידה".