Skip to main content
Global

16.5: ערכים שהוקצו לאובייקטים

  1. Last updated
  2. Save as PDF
  • Page ID
    209751

    • \( \newcommand{\vecs}[1]{\overset { \scriptstyle \rightharpoonup} {\mathbf{#1}} } \) \( \newcommand{\vecd}[1]{\overset{-\!-\!\rightharpoonup}{\vphantom{a}\smash {#1}}} \)\(\newcommand{\id}{\mathrm{id}}\) \( \newcommand{\Span}{\mathrm{span}}\) \( \newcommand{\kernel}{\mathrm{null}\,}\) \( \newcommand{\range}{\mathrm{range}\,}\) \( \newcommand{\RealPart}{\mathrm{Re}}\) \( \newcommand{\ImaginaryPart}{\mathrm{Im}}\) \( \newcommand{\Argument}{\mathrm{Arg}}\) \( \newcommand{\norm}[1]{\| #1 \|}\) \( \newcommand{\inner}[2]{\langle #1, #2 \rangle}\) \( \newcommand{\Span}{\mathrm{span}}\) \(\newcommand{\id}{\mathrm{id}}\) \( \newcommand{\Span}{\mathrm{span}}\) \( \newcommand{\kernel}{\mathrm{null}\,}\) \( \newcommand{\range}{\mathrm{range}\,}\) \( \newcommand{\RealPart}{\mathrm{Re}}\) \( \newcommand{\ImaginaryPart}{\mathrm{Im}}\) \( \newcommand{\Argument}{\mathrm{Arg}}\) \( \newcommand{\norm}[1]{\| #1 \|}\) \( \newcommand{\inner}[2]{\langle #1, #2 \rangle}\) \( \newcommand{\Span}{\mathrm{span}}\)\(\newcommand{\AA}{\unicode[.8,0]{x212B}}\)

    ניתן לראות בזהות שהשימור נועד להגן עליה כסכום הערכים שהוקצו לאובייקט. ערכים מצטברים (ואבודים) לאורך חיי האובייקט. הערך עשוי להשתנות כאשר אובייקט נלמד ומתפרש מחדש, וייתכן בהחלט שלאובייקטים חסרי משמעות, המיוצרים בייצור המוני, יוקצו ערך חדש, אולי בגלל שינויים באופנה או בגלל קשר עם אדם או אירוע משמעותי.

    קבוצה אחת של ערכים קשורה לאופי החומרי של אובייקט. מגוון רחב של חומרים אורגניים ואי-אורגניים שימש כדי לספק משטחים לכתיבה, חלקם עמידים יותר מאחרים; האופי ותכונות העבודה (למשל קשיות, משיכות) מספקים תובנה לגבי צורת הכתיבה הסופית (בראון 1998). תערוכת בבילון, שהתקיימה במוזיאון הבריטי בשנת 2008 (פינקל וסימור 2008), כללה הצגת מספר רב של לוחות כתיבה מחימר שהדגימו בצורה ברורה מאוד לא רק את הטכניקה של להרשים כלי כתיבה בחימר רך, אלא את ההישרדות המדהימה של הלוחות עצמם (אם כי ייתכן שחלק או רבים מהם נעשו עמידים יותר על ידי אפייה כחלק מטיפול בשימור - ראה להלן). במקרה של ספרים, צורת הספר וסגנון הכריכה עשויים להיות בעלי ערך טכנולוגי, היסטורי ואסתטי, ועשויים לשאת מידע חשוב על בעלות קודמת (Foot 1984). למרות שנוסח הטקסט עשוי להיות משמעותי ביותר בפני עצמו, שימור המקור החומרי פירושו שנותר פוטנציאל ללמוד ממנו יותר בעתיד. בנוסף לטקסט, מסמכים עשויים לשאת ראיות מהותיות חשובות אחרות, כגון רשמי חותם או חתימות, המצביעות על אותנטיות הטקסט ומעמדו המשפטי.

    המשלימים את ערכי החומר המוקצים לאובייקט הם המשמעויות העשויות להיות קשורות אליו. טקסט שנמחק על מטבע או מדליה עשוי להיות מתסכל אם המטרה היא לזהות אותו, אך הוא עשוי להוסיף ערכים אחרים על ידי ציון כמה זמן המטבע היה במחזור, או עד כמה באהבה מדליה עשויה להיות מלוטשת. כאן, אובדן חומר עשוי להיות רווח בהיבט אחר של משמעות. לחומר ולצורת הכתיבה יש משמעות, למשל לטקסט מודפס מוקדם, הן הפריסה הלא אחידה והן ההתרשמות הכבדה שנותרה בדף מצביעים על הקשיים בוויסות הדפסת יד מוקדמת, במיוחד אם הם מיוצרים בזול (איור 1). כתב היד מספק תובנה לאדם: מיומנותו של סופר מימי הביניים שנראה בספר דומזדיי (ארכיון לאומי 2009); האנרגיה והביטחון לכאורה של כתב ידו של ג'ון סטיוארט מיל, כפי שניתן לראות במסמכים המוצגים בתערוכה שכותרתה לקיחת חירויות שהתקיימה בספרייה הבריטית בשנת 2009 (אשלי 2008).