16.4: עקרונות המסדירים את נוהלי השימור
- Last updated
-
-
Save as PDF
מאחורי חשיבה שימור רבה מסתתר מושג הביוגרפיה של אובייקט (Appadurai 1986; גוסדן ומרשל 1999). ייתכן שכל אובייקט עבר שינויים רבים במה שמכונה 'החיים' שלו, שכל אחד מהם אולי הותיר עקבות כלשהם. עקבות אלה עשויים להיות תוצאות של שינויים מהותיים, כגון קורוזיה של מתכות, או שנגרמו באמצעות סוכנות אנושית, כגון סימני הבלאי הנגרמים כתוצאה משימוש. לפיכך אובייקטים מכילים מגוון ראיות חומריות ורעיוניות וניתן לראותם כהיסטוריה טכנית וחברתית מגולמת, או מסמכים הממתינים לקריאה. חלק ניכר ממידע זה נותר סמוי עד להבהרה במהלך השימור.
עקרון שימור מרכזי הוא שהבנת אובייקטים היא צעד ראשון חיוני בהגעה להחלטות שימור. המשמרים בוחנים ('קוראים') אובייקטים בפירוט רב. הערכתם ואבחונם של צרכי השימור של האובייקטים תלויים ב: חקירת חומרים (ים) (ובכך של טכנולוגיות); מצב (ובכך של הידרדרות, סימני שימוש, שינוי, תיקון או מיחזור); משמעות (כך של ההיסטוריה, ומשמעות שהוקצו לאובייקטים אלה על ידי אנשים וקבוצות שונות בעבר ובהווה); ושימוש עתידי (ובכך פוטנציאל ליצור משמעויות חדשות או נוספות). הערכה זו חייבת לכלול תקשורת ושיתוף פעולה עם חוקרים וקבוצות אינטרסים אחרות, במיוחד בעת פיתוח הבנה של משמעות. זה יכלול גם חקירה מעבדה כגון בדיקה מיקרוסקופית ובדיקת חומרים אשר עשוי לחשוף מגוון של מידע לא נגיש באמצעות בדיקה חזותית רגילה.
עוד אחד מעקרונות השימור הוא שהנהלים לא צריכים להשפיע על זהותו - החומרים או המשמעויות האפשריות השונות - של האובייקט. בעבר זה היה יחד עם עקרון הפיכות: שכל שינוי שנגרם על ידי שימור יכול להיות הפוך במידת הצורך, ובכך לתמוך במטרה למזער את השינוי באובייקט. עם זאת, עקרון הפיכות נותר כעת רק כרעיון אטרקטיבי, מכיוון שהוא מוכר באופן נרחב כבלתי אפשרי להוציא לפועל ביעילות (Appelbaum 1987; Munoz Vinas 2005:183—188).
עקרון ההתערבות המינימלית (שמחליף במידה מסוימת את הפיכות) מכיר בכך שהשימור משנה בהכרח את החומר (למשל באמצעות ניקוי) או את תפיסת האובייקט (למשל באמצעות תהליכי ניתוח או שיקום) או אולי את שניהם (Munoz Vinas 2009). אז המטרה היא למזער את השינוי על ידי ביצוע כמה שפחות לאובייקט בתנאי שהוא מספיק כדי להשיג תוצאת שימור מספקת. הכוונה היא שגישה זו לא רק תגביל את השינוי בחומרים ו/או עיוות המשמעות (ים), אלא שהיא תאפשר חקירה נוספת בעתיד, ובמידת הצורך, טיפול חוזר בעתיד. כדי ליישם עיקרון זה ביעילות חיוני להבין את האובייקט מספיק טוב כדי להיות בטוחים היכן (ואיפה לא) להתערב בטיפול בשימור.