Skip to main content
Global

16.3: שימור כשיטת לימוד

  • Page ID
    209734
  • \( \newcommand{\vecs}[1]{\overset { \scriptstyle \rightharpoonup} {\mathbf{#1}} } \) \( \newcommand{\vecd}[1]{\overset{-\!-\!\rightharpoonup}{\vphantom{a}\smash {#1}}} \)\(\newcommand{\id}{\mathrm{id}}\) \( \newcommand{\Span}{\mathrm{span}}\) \( \newcommand{\kernel}{\mathrm{null}\,}\) \( \newcommand{\range}{\mathrm{range}\,}\) \( \newcommand{\RealPart}{\mathrm{Re}}\) \( \newcommand{\ImaginaryPart}{\mathrm{Im}}\) \( \newcommand{\Argument}{\mathrm{Arg}}\) \( \newcommand{\norm}[1]{\| #1 \|}\) \( \newcommand{\inner}[2]{\langle #1, #2 \rangle}\) \( \newcommand{\Span}{\mathrm{span}}\) \(\newcommand{\id}{\mathrm{id}}\) \( \newcommand{\Span}{\mathrm{span}}\) \( \newcommand{\kernel}{\mathrm{null}\,}\) \( \newcommand{\range}{\mathrm{range}\,}\) \( \newcommand{\RealPart}{\mathrm{Re}}\) \( \newcommand{\ImaginaryPart}{\mathrm{Im}}\) \( \newcommand{\Argument}{\mathrm{Arg}}\) \( \newcommand{\norm}[1]{\| #1 \|}\) \( \newcommand{\inner}[2]{\langle #1, #2 \rangle}\) \( \newcommand{\Span}{\mathrm{span}}\)\(\newcommand{\AA}{\unicode[.8,0]{x212B}}\)

    שימור נתפס בדרך כלל כתהליך פשוט של טיפול בחפצים לתיקון נזקים קיימים ולמניעת הידרדרות נוספת. אך ישנם רבדים של חקירה והערכה של כל אובייקט התומכים בשימור, והם חיוניים להשגת תוצאה מספקת (ובמקביל מספקים מידע בעל עניין רחב יותר). חיוני גם לתוצאה משביעת רצון הוא קביעת מטרות השימור ואלה תלויים במידה רבה בשימוש העתידי באובייקט. לפיכך, אם יש כתיבה גלויה, או פוטנציאל לחשוף כתיבה, על אובייקט, והשימוש העתידי מתמקד בלימוד והצגת כתיבה זו, השימור יתמקד בדרך כלל לוודא שהטקסט הופך לקריא ועמיד, ככל שזה אפשרי.

    חפצים ומסמכים

    רוב המשמרים רואים באובייקטים מסמכים, ובתהליכי החקירה בהם אנו משתמשים כדרך 'לקרוא' אובייקטים. למרבה האירוניה, ספרים ומסמכים אינם נתפסים לעתים קרובות כאובייקטים רב ממדיים, ולכן מושג הספר כאובייקט מקיף את כל ההיבטים החומריים כגון נייר, דיו, כריכה וכו 'זה הפך למוקד לימודי מומחים (ראה, למשל, המרכז להיסטוריה של הספר, אוניברסיטת אדינבורו או המרכז לחקר הספר, ספריית בודליאן אוקספורד). מצב זה מעוצב בחלקו על ידי אופן השימוש בחפצים ומסמכים. הספריות שומרות על אחזקותיהן להמשך השימוש המקורי שלהן (קריאה) ולגישה מוכנה יחסית של הציבור, ואילו מוזיאונים מגבילים את השימוש (ובמיוחד את השימוש המקורי) באוספים שלהם ונוטים להתמקד בשימור לטווח ארוך. לפיכך, במובנים מסוימים הגישה לטיפול בחומרי ספרייה דומה לתיקון ותחזוקה שוטפים שמטרתם לשמור על ספרים ומסמכים תקינים, ואילו הגישה במוזיאונים היא שימור חפצים באמצעות הגבלת גישה ישירה, למעט מטרות חינוכיות ומחקריות ספציפיות.. כמובן, ספריות מרכזיות מחזיקות גם בחומר כתוב בעל ערך היסטורי המתייחס אליו בדומה לחפצי מוזיאון, בדגש על שימור ועל מחקר שמטרתו להוסיף לסכום המידע על הפריט הבודד, כמו גם על כתבים באופן כללי.