תוכן הכתובות
אני לא מציע לדון בתוכן הכתובות בפירוט כאן, מכיוון שהן אינן מוקד המחקר שלי. עם זאת, ראוי לציין כי הם מייצגים את ההיבט של המצבות המדגים את הדמיון הגדול ביותר, מעבר להבדלי השפה העיקריים (אטרוסקית או ונטית) ושל צורת האנדרטה (סטלה, ציפוס או סיוטולון). מכיוון שהם נוסחיים באופיים וקצרים אופייניים, לרוב שתיים או שלוש מילים בלבד ולעיתים רחוקות מאוד יותר משש, הם מתורגמים לעתים קרובות בביטחון. עם זאת, למעשה אף שפה אינה מובנת במלואה ויש ויכוח רב בקרב בלשנים הן על התחביר והן על הלקסיקון. עם זאת אנו יכולים לראות שרוב הכתובות כוללות שם של חלק אחד או שניים, ההנחה היא של בעל הקבר המסומן; בכתובות האטרוסקיות השם מופיע במה שנחשב למקרה הגנטי, ואילו הוונציאנים נמצאים במה שנחשב לדטיב. שמות זכר ונקבה מופיעים. בעוד שרבות מהכתובות מורכבות מהשם בלבד, אחרות לובשות צורה של מה שמכונה 'כתובות מדבר', המתחילות בדוגמאות האטרוסקיות עם 'מי', בונציה עם 'אגו'. במספר קטן של מקרים, הן באטרוסקית והן בוונטית, משתמשים במונח המתפרש כמתייחס למשרד המוחזק על ידי המנוח, או למעמד או למעמד. באטרוסקית המונח הוא 'זילת', המתפרש בדרך כלל כמגיסטרציה; בוונטית המונח הוא 'ekupetaris' (וריאנטים), המתפרש לעיתים כמתייחס לחברות במעמד סוסים או ליתר דיוק כמשמעותו מרכבה. בחלק מהדוגמאות האטרוסקיות מופיע המונח 'סותי' ומתפרש כמשמעותו 'קבר'.
דוגמאות לכתובות אטרוסקיות (מתועתקות ומתורגמות) הן:
- פזנאס קטלה סלצ'יס של פסנה קתלה (סטלה בולוניה 47)
- mi suth i thanchvilus titlalus אני (אם) קברו של תנצ'וויל, (בתו) של טיטלאלו (סטלה בולוניה 105)
- [------] כמו רמות zilacnuk [ה] [אני הקבר של????? ????] '', בנו של לב, שהיה זילת (סטלה בולוניה 25, כתובת א)
דוגמאות לכתובות ונטיות (מתועתקות ומתורגמות) הן:
- מארח טופיו לטיהאבוס טופיו (פדובה סיוטולון Pa7)
- אגו וולטיומנוי iuvantioi אני לוולטיומנוס איוונטיוס (אסטה ציפוס Es4)
- אלטי ויניו קרמניוס ekupetaris אגו אני אל אלטס וינוס קרמניוס, האקופטריס (פדובה סטלה Pa2)
סידור הכתובות
בניגוד לתוכן הכתובות, הדומות שוב ושוב, סידורן על המצבות מדגים הבדלים ניכרים. בחלק זה אתאר את הגרסאות העיקריות ואציין את ההשלכות על הקורא (אפנה לסופר בהמשך). אני מניח כאן שהקורא היה נתקל באבן במיקומה הקבוע על הקבר או לידו והיה צריך להזיז את עיניו, ראשו או גופו כדי לקרוא את הכתובת.
כתובות בקווים אופקיים על משטח שטוח
כתובות בקווים אופקיים מתרחשות ברוב הסטלות בבולוניה, הכתובות באטרוסקית, שם הן ממוקמות באופן אופייני ברצועות העוברות בין אזורי העיטור (איורים 2—3). זוהי הגרסה הדומה ביותר למצבות מודרניות, בכך שהיא מחייבת את הקורא לעמוד מול האנדרטה, הכוללת תנועה רק של העיניים, או אולי תנועות קלות של הראש (אם כי מימין לשמאל, בניגוד לכיוון הכתיבה המערבית המודרנית). אולם מה ששונה מרוב המצבות המודרניות הוא מערכת היחסים הכפופה של הכתיבה לקישוט: ברוב הסטלות בבולוניה הכתובות אינן גדולות במיוחד, עם גובה אותיות מרבי של כ. 8.0 או 9.0 ס"מ, והסצנות המובנות שולטות ברושם החזותי.
כתובות בקווים אופקיים סביב היקף האבן
גרסאות שונות של כתובות אופקיות מתרחשות על שני ציפי רוביירה, שנכתבו באטרוסקית (איור 4a-b). הם דומים לסטלות בולוניה בכך שהכתובות ממוקמות ברצועות אופקיות המפרידות בין אזורים מעוטרים בסצנות דמויות. עם זאת, בניגוד לסטלות בולוניה, האנדרטאות גליליות בצורתן וגם האריזות הדקורטיביות וגם הכתובות עוברות ממש סביב האבנים. כדי לקרוא את הכתובות במלואן, הקורא יצטרך ללכת סביב האבנים בכיוון השעון (מכיוון שכיוון הכתיבה שוב מימין לשמאל).
שונים מאוד בצורתם מהציפי הללו הם ciottoloni מפדובה, הכתובים בוונטית (איורים 10—11), אך ברוב המקרים יש להם גם כתובות העוברות סביב היקף האבן, וכך גם אבן קרטורה הייחודית (איור 12). הם כתובים בעיקר מימין לשמאל, אך מעטים רצים משמאל לימין. אף על פי שאבנים אלה אינן גדולות (אף אחת מהן אינה עולה על 50 ס"מ בממד הארוך ביותר שלהן), הן בכל זאת היו דורשות מהקורא להסתובב בהן כדי לקרוא את הכתובת המלאה. יתר על כן, אם הם היו מונחים ישירות על פני הקרקע - ואין לנו הוכחות לכך בדרך זו או אחרת - גם קורא מבוגר היה צריך להתכופף או לכרוע על ברכיו כדי לקרוא אותם.
כתובות שנכתבו סביב היקף אבן יכולות להוות בעיה נוספת לקורא, במקרים בהם אין פער בטקסט - כלומר לזהות היכן ההתחלה. האופי הנוסחתי של הכתובות פירושו שבדרך כלל ניתן להעריך זאת באופן סביר - אולי בקלות רבה יותר על ידי הקורא המקורי מאשר הבלשן המודרני - אך בכל זאת היה צריך לחפש אותו ולא היה ברור ממבט ראשון.
כתובות בקווים ישרים סביב צידי לוח דמוי
כתובות סביב צידי לוח דמוי מתרחשות על הסטלות מפדובה, מונסליצה ואלטינו (איורים 5-7), כולם פרט לאחד רשומים בוונטית, אחת בלטינית. הדוגמאות הוונטיות עוברות מימין לשמאל, הלטינית משמאל לימין. מבין אלה שבהם ניתן לקרוא או לשחזר את הכתובת באופן סביר לחלוטין, שניים רצים לאורך החלק העליון בלבד, שלושה מתרוצצים סביב שני צדדים, שניים לאורך שלושה צדדים, שניים לאורך ארבעה צדדים, ואילו אחד - הדוגמה מאלטינו עם לוח ריק שבו הסצנה המדומה מתרחשת בדרך כלל - מורכבת משישה קווים המסודרים בצורה ספירלית (איור 7). הכתובות בשורה אחת ושתי שורות מתחילות בחלק העליון, בדוגמאות הוונטיות המתחילות בפינה הימנית העליונה, בדוגמה הלטינית בפינה השמאלית; הכתובות של שלוש וארבע השורות מתחילות כולן בצד ימין החל בפינה הימנית התחתונה. הכתובת בת שש השורות מתחילה גם בפינה הימנית התחתונה ומסודרת בצורה ספירלית, כאשר קו 5 עוטף סביב קו 1 וקו 6 עוטף את קו 2 הפנימי לאורך החלק העליון של האבן. כל הכתובות כתובות כאילו כתובות על קו בסיס רציף, כאשר האותיות מיושרות עם החלק העליון שלהן לכיוון קצה האבן והתחתית פונה פנימה. במקרה של כתובות ארבע ושש שורות, המשמעות היא שהקו התחתון (הרביעי) הפוך בהשוואה לקו העליון (השני).
עבור הקורא, כתובות אלה דורשות תנועה רבה יותר של הראש מאשר כתובות אופקיות. (S) הוא חייב תחילה להישען ימינה לקרוא שורה 1, ליישר כדי לקרוא שורה 2 על פני הדף, ואז להישען שמאלה כדי לקרוא שורה 3. כדי לקרוא את שורה 4, היכן שהיא קיימת, על הקורא להיות מסוגל לקרוא כתיבה הפוכה (או לעמוד על ראשו).
דוגמה יחידה לסטלות בולוניה, הכתובות באטרוסקית, מציגה גרסה מסוג זה. נראה כי לסטלה המקוטעת 137 הייתה כתובת תלת צדדית סביב החלק העליון של האבן, הנמשכת מימין לשמאל כרגיל, אך במקרה זה הפינות מעוגלות, כך שהכתובת מעוקלת בשני קצותיה.
כתובות בקווים אנכיים
כתובות בקווים אנכיים מתרחשות על הציפי מאסטה, כתובות בוונטית (איורים 8—9). הצורך להציב את הכתובות בצורה אנכית נוצר על ידי בחירה במונומנטים קטנים בצורת אובליסק כמצבות: הרוחב הצר לא יכיל יותר משלוש או ארבע אותיות על קו, דבר שלא יהיה מעשי לאורך הכתובות הנדרשות. אפילו מנוצל לאורך, הכתובות דורשות בעיקר שתי שורות ובשני מקרים, שלוש. בשני מקרים נוספים הכתובת תופסת שני פנים סמוכים של האבן, ויוצרת עוד שלוש שורות (Es137) וכתובת אחת בת ארבע שורות (Es8). אבן אחת נוספת (Es9), עם כתובות על שני פנים מטופלת בדרך כלל כנושאת שתי כתובות נפרדות של שתי שורות. הכתובות המרובות שורות כולן כתובות בוסטרופדון, בדרך כלל אך לא תמיד מתחילות בראש האבן בפינה השמאלית העליונה, כאשר השורה השנייה עוברת כלפי מעלה והשלישית, היכן שהיא נוכחת, שוב למטה. שני סידורים שונים מתרחשים. חלק מהכתובות נכתבות כישיבה על קווי בסיס נפרדים, כך שהאותיות כולן זהות למעלה והשורה הראשונה קוראת מימין לשמאל והשנייה משמאל לימין. אחרים, לעומת זאת, נכתבים כמו בקו בסיס רציף, כך שהאותיות של השורה השנייה הפוכות ביחס לאלה שבראשון. שני הסידורים השונים הללו מטילים תנועות שונות על הקורא: עבור הסוגים הראשונים עליו להחליף תנועות של הראש שמאלה, ואז ימינה, ואילו עבור הסוג השני יש למקם מחדש את כל הגוף כדי לקרוא את השורה השנייה ואז שוב לשורה השלישית, היכן שהיא קיימת. ראוי לציין כי קריאת כתובות המסודרות אנכית, אף שהיא אפשרית לחלוטין, לעולם אינה קלה במיוחד. במקרה של ה- Este cippi, שלעתים רחוקות מתנשא לגובה של יותר מחצי מטר מעל פני הקרקע, הקוראים הבוגרים היו צריכים להתכופף, או אפילו לכרוע ברך, כמו גם להזיז את ראשם משמאל לימין. במקרה של שלושת הציפי הכתובים בשני צדדים סמוכים, הקורא יצטרך לנוע גם בגוף כדי לקרוא את הצד השני.
כתובות בהסדרים משוכללים
לשניים מהציוטולוני יש כתובות בסידורים משוכללים יותר. לאחד (איור 11) יש כתובת כתובה משמאל לימין בתצורה של דמות שמונה. זהו גם הציוטולון היחיד שיש בו קישוט כלשהו: סמל מפתח מופשט על מה שהיה ככל הנראה המשטח העליון של האבן. לשני (Pa27) שנמצא באותו אזור, יש כתובת בת שלוש שורות המסודרת מימין לשמאל בצורת פרסה כוללת; זה מתחיל בקו האמצעי, ואז עובר לשורה התחתונה ואז לשורה העליונה. זה כתוב כמו בקו בסיס רציף, שבמקרה זה מביא לאותיות השורה התחתונה (שורה 2) הפוכות ביחס לאלה של שתי השורות העליונות (שורות 1 ו -3). קריאת כתובות אלה תכלול הליכה סביב האבן, כיפוף ותנועות ראש ועיניים.
