Skip to main content
Global

12.7: מסקנה

  • Page ID
    209831
  • \( \newcommand{\vecs}[1]{\overset { \scriptstyle \rightharpoonup} {\mathbf{#1}} } \) \( \newcommand{\vecd}[1]{\overset{-\!-\!\rightharpoonup}{\vphantom{a}\smash {#1}}} \)\(\newcommand{\id}{\mathrm{id}}\) \( \newcommand{\Span}{\mathrm{span}}\) \( \newcommand{\kernel}{\mathrm{null}\,}\) \( \newcommand{\range}{\mathrm{range}\,}\) \( \newcommand{\RealPart}{\mathrm{Re}}\) \( \newcommand{\ImaginaryPart}{\mathrm{Im}}\) \( \newcommand{\Argument}{\mathrm{Arg}}\) \( \newcommand{\norm}[1]{\| #1 \|}\) \( \newcommand{\inner}[2]{\langle #1, #2 \rangle}\) \( \newcommand{\Span}{\mathrm{span}}\) \(\newcommand{\id}{\mathrm{id}}\) \( \newcommand{\Span}{\mathrm{span}}\) \( \newcommand{\kernel}{\mathrm{null}\,}\) \( \newcommand{\range}{\mathrm{range}\,}\) \( \newcommand{\RealPart}{\mathrm{Re}}\) \( \newcommand{\ImaginaryPart}{\mathrm{Im}}\) \( \newcommand{\Argument}{\mathrm{Arg}}\) \( \newcommand{\norm}[1]{\| #1 \|}\) \( \newcommand{\inner}[2]{\langle #1, #2 \rangle}\) \( \newcommand{\Span}{\mathrm{span}}\)\(\newcommand{\AA}{\unicode[.8,0]{x212B}}\)

    בפרק זה, על מנת להעריך את התהליכים המנטליים של סופר דו-לשוני יווני-מצרי מהמאה ה -3, התמקדתי בשינוי התסריט של סופר זה, כמו גם בתרגול החומרי של התסריט שלו. למרות שתרגול פיזי זה (והתפיסות של תרגול כזה) אינן, אני טוען, הגורם המניע מאחורי שינוי הקוד הזה (שכן זה היה מרמז שאם השניים היו בשיחה, תלמיוס לא היה פונה לשימוש מצרי עבור חלומו), סביר בהחלט להוסיף את שינוי התסריט כהשפעה על שינוי השפה עצמו. תפיסתו של תלמיוס את שתי השפות הללו לא הייתה רק בצליל שלהן, ובספרות שלהן, בסמנטיקה, בתחביר וברשתות המשמעות שלהן - אלא שתפיסתו את השפות הללו כללה גם היבטים חומריים מסוימים של הכתיבה, הן חזותית והן חווייתית. טענתי זאת באמצעות שלוש נקודות עיקריות: א) שהתסריטים של כל שפה קשורים בפרקטיקות חומריות שונות מאוד (עומס מצרי, קנה יווני) גם אם במקרה הספציפי הזה נפרס רק הקנה; ב) ששפה גרפית לוגו שונה מהותית משפה אלפביתית (הראשונה דוחפת את המונח היווני 'גרפין' לשטח אמנותי וחזותי יותר); ו ג) שכאשר שתי תרבויות מתנגשות (כמו כאן יוון ומצרים) כל שפה מקבלת חוויות סובייקטיביות מסוימות שלא היו קיימות אילו התרבויות היו נשארות בנפרד. בדומה לאנגלית וסינית, התסריט הלוגוגרפי יכול להניח עדיפות רוחנית או טבעית מסוימת על פני התסריט האלפביתי השגרתי בדרך כלל. אם ניקח את שלוש הנקודות הללו יחד, אני מציע שהשינוי של תלמיוס נודע לא רק על ידי השפות (הנשמעות) כשהן עובדו במוחו, אלא מאוד על ידי התסריטים עצמם כפי שחוו בתנועות ידיו, תנועת עיניו והחפצים החומריים שבהם השתמש כדי לקיים אינטראקציה עם תסריטים אלה. מחקר מקרה זה מצביע על כך ששינויי קוד, אם כי כנראה לא נגרמים על ידי, יכולים לפחות להיות מודעים לחומריות הכתיבה - האופן שבו הכתיבה נחווית פיזית, האופן שבו היא מופיעה בדף ותמונות 'כתיבה' המופיעות במוחו של מישהו שעוסק בתרגול כזה.