12.2: דמויות

Last updated
Save as PDF

Page ID: 209855

\( \newcommand{\vecs}[1]{\overset { \scriptstyle \rightharpoonup} {\mathbf{#1}} } \) \( \newcommand{\vecd}[1]{\overset{-\!-\!\rightharpoonup}{\vphantom{a}\smash {#1}}} \)\(\newcommand{\id}{\mathrm{id}}\) \( \newcommand{\Span}{\mathrm{span}}\) \( \newcommand{\kernel}{\mathrm{null}\,}\) \( \newcommand{\range}{\mathrm{range}\,}\) \( \newcommand{\RealPart}{\mathrm{Re}}\) \( \newcommand{\ImaginaryPart}{\mathrm{Im}}\) \( \newcommand{\Argument}{\mathrm{Arg}}\) \( \newcommand{\norm}[1]{\| #1 \|}\) \( \newcommand{\inner}[2]{\langle #1, #2 \rangle}\) \( \newcommand{\Span}{\mathrm{span}}\) \(\newcommand{\id}{\mathrm{id}}\) \( \newcommand{\Span}{\mathrm{span}}\) \( \newcommand{\kernel}{\mathrm{null}\,}\) \( \newcommand{\range}{\mathrm{range}\,}\) \( \newcommand{\RealPart}{\mathrm{Re}}\) \( \newcommand{\ImaginaryPart}{\mathrm{Im}}\) \( \newcommand{\Argument}{\mathrm{Arg}}\) \( \newcommand{\norm}[1]{\| #1 \|}\) \( \newcommand{\inner}[2]{\langle #1, #2 \rangle}\) \( \newcommand{\Span}{\mathrm{span}}\)\(\newcommand{\AA}{\unicode[.8,0]{x212B}}\)

במכתב יווני-מצרי מהמאה ה ^-3 לפני הספירה שנכתב על פפירוס, אדם כותב לחברו על חלום אחרון. הוא כותב ביוונית, אך כדי לתאר את חלומו במדויק, הוא אומר, עליו לכתוב את החלום עצמו במצרים; לאחר שנפרד מהיוונית, הוא מספר את החלום ומתחיל לכתוב ביד דמוטית. שינוי זה בשפות כרוך במספר מעברים: אוצר מילים חדש, דקדוק שונה בתכלית, אך גם שינוי אחד חשוב מאוד - שינוי תסריט. בפרק זה אחקור את הרקע הרעיוני בין מעבר מיוונית לדמוטית במכתב זה-לא במונחים לשוניים או חברתיים-פוליטיים, אלא מבחינת תרגול הכתיבה בפועל לבין הלכידות האידיאולוגיות הנלוות לכל מערכת כתיבה. אטען ששני התסריטים (לא רק שתי השפות) מודיעים להחלטתו של כותב המכתבים לבחור ולהעלות את דמוטיק ככלי המתאים לספר את חלומו.

אעלה טענה זו בשלושה חלקים: ראשית, על ידי בחינת הדרכים השונות שבהן שתי השפות הללו נכתבו פיזית; שנית, על ידי 'כניסה' לתהליך כתיבת כתב אלפביתי (יווני) לעומת לוגוגרפי (דמוטי); ושלישית, על ידי שחזור החוויה הסובייקטיבית של השינוי האלפביתי - לוגוגרפי באמצעות ראיות השוואתיות (אנגלית וסינית). למרות שאני לא טוען שיש משהו אובייקטיבי יותר נשגב או מיסטי בכתב לוגוגרפי, אני כן טוען שכאשר שתי תרבויות באות במגע (יוונית ומצרית, אנגלית וסינית) ההזדמנות זמינה להשוות תסריטים וליצור היררכיה של שימושים עבורם.

פפירוס זה-תוצר של קשר תרבותי יווני-מצרי במצרים של המאה ^{ה-3—מציג} היררכיה כזו בכך שהתסריטים השונים הללו, יוונים ומצריים, מתאימים לרשומות ולמטרות שלהם. אפשר לראות (לאחר בחינת א) החומריות, ב) תהליך הכתיבה ו ג) החוויה הסובייקטיבית) מטריצה שלמה של אידיאולוגיה תסריטאית העומדת מאחורי שינוי שפה זה - אידיאולוגיה המסייעת להסביר מדוע האיש היווני-מצרי הזה, תלמיוס, בוחר מצרי לתוכן החלום שלו. אחרי הכל, הוא עושה את המעבר מענייני היומיום לחזונות הדתיים של הלילה, וככל שסיבות תרבותיות ודתיות עשויות לעזור להסביר את השינוי הזה, גם הכתיבה הפיזית בפועל עושה זאת. ההבדל בין שני התסריטים הללו הוא זה של העולם האמיתי הארצי ושל עולם החלומות הסמלי - היווני הכתוב, אך המצרי מצויר.

צילום מסך 2019-11-11 בשעה 8.19.25 PM.png