Skip to main content
Global

12.1: תקציר

  • Page ID
    209830
  • \( \newcommand{\vecs}[1]{\overset { \scriptstyle \rightharpoonup} {\mathbf{#1}} } \) \( \newcommand{\vecd}[1]{\overset{-\!-\!\rightharpoonup}{\vphantom{a}\smash {#1}}} \)\(\newcommand{\id}{\mathrm{id}}\) \( \newcommand{\Span}{\mathrm{span}}\) \( \newcommand{\kernel}{\mathrm{null}\,}\) \( \newcommand{\range}{\mathrm{range}\,}\) \( \newcommand{\RealPart}{\mathrm{Re}}\) \( \newcommand{\ImaginaryPart}{\mathrm{Im}}\) \( \newcommand{\Argument}{\mathrm{Arg}}\) \( \newcommand{\norm}[1]{\| #1 \|}\) \( \newcommand{\inner}[2]{\langle #1, #2 \rangle}\) \( \newcommand{\Span}{\mathrm{span}}\) \(\newcommand{\id}{\mathrm{id}}\) \( \newcommand{\Span}{\mathrm{span}}\) \( \newcommand{\kernel}{\mathrm{null}\,}\) \( \newcommand{\range}{\mathrm{range}\,}\) \( \newcommand{\RealPart}{\mathrm{Re}}\) \( \newcommand{\ImaginaryPart}{\mathrm{Im}}\) \( \newcommand{\Argument}{\mathrm{Arg}}\) \( \newcommand{\norm}[1]{\| #1 \|}\) \( \newcommand{\inner}[2]{\langle #1, #2 \rangle}\) \( \newcommand{\Span}{\mathrm{span}}\)\(\newcommand{\AA}{\unicode[.8,0]{x212B}}\)

    פרק זה בוחן את הרקע הרעיוני העומד מאחורי המעבר מכתיבת יוונית לדמוטית במכתב דו לשוני יווני-מצרי מהמאה ה -3 לפני הספירה. במכתב זה, אדם כותב לחברו על חלום אחרון. הוא כותב ביוונית, אך כדי לתאר את חלומו במדויק, הוא אומר, עליו לכתוב את החלום עצמו במצרים. הוא כותב ביוונית, "זה נראה כמו רעיון טוב לספר לך על החלום, כדי שתדע את הדרך שבה האלים מכירים אותך. כתבתי להלן במצרים, כדי שתוכלו להבין במדויק". לאחר פרידתו היוונית הוא מתחיל לכתוב ביד דמוטית: "ראיתי את עצמי בחלום באופן הבא: אני עומד בפתח המקדש. כומר יושב שם, ואנשים רבים עומדים לידו. הכומר דיבר אל האנשים שעמדו שם...". מה הסיבה לשינוי קוד זה? האם יכול להיות שהיוונית של כותב המכתבים לא הייתה מספיק בקיאה כדי לתאר את החלום? כפי שצוין מזמן, זה לא יכול להיות המקרה, שכן אז אפשר היה לצפות שכותב המכתבים לא היה כותב לנמען שלו מכתב יווני מלכתחילה. למרות שאפשר להציע סיבות לשוניות או תרבותיות לשינוי הקוד, אני מסתכל על התסריטים עצמם וכיצד הם נכתבו לרמזים. אני טוען ששני התסריטים (לא רק שתי השפות) מודיעים להחלטתו של כותב המכתבים לבחור ולהעלות את דמוטי ככלי המתאים לספר את חלומו. הטיעון מובא בשלושה חלקים: ראשית, יש בחינה של הדרכים השונות שבהן שתי השפות הללו נכתבו פיזית; שנית, תיאור תהליך כתיבת כתב אלפביתי (יווני) לעומת לוגוגרפי (דמוטי); ושלישית, השערה של החוויה הסובייקטיבית של השינוי האלף-בי-לוגוגרפי באמצעות עדויות השוואתיות (אנגלית וסינית).


    כיצד לצטט את פרק הספר הזה:
    קיד, ש '2013. כתוב יווני אך מצרי מצויר: שינויים בכתב בפפירוס חלומי דו לשוני. בתוך: פיקט, ק 'ווייטהאוס, ר' ד '(עורכים) כתיבה כפרקטיקה חומרית: חומר, משטח ובינוני. עמ '239-252. לונדון: הוצאת Ubiquity. דוי: http://dx.doi.org/10.5334/bai.l