דאגה לכל קהל קוראים היא היבט נוסף שכדאי לקחת בחשבון. זה דבר שכמעט ולא ניכר במערכת הסטויצ'דון, שהייתה לה אופנה רחבה במאות ה -5 וה -4 לפני הספירה. אני מציין חריג מסקרן המצביע על כך שניתן יהיה לרשום בכוונה מסמכים ציבוריים אתונאים בצורה קצת פחות חמורה: קיימת נטייה בטקסטים פיננסיים לשבור את הקו לא אחרי האותיות הנדרשות x, אלא בסוף הברה הקרובה ביותר ל האות x. אולם באופן כללי יותר, במהלך הזמן האותיות נוטות להיות קטנות יותר ובטקסטים רשמיים הז'רגון האדמיניסטרטיבי שופע יותר. נראה כי גם מערכת הסטויצ'דון השמיעה את מכת המוות של השימוש באינטרנקטים בטקסטים רשמיים. טקסטים יווניים ולטיניים ידועים לשמצה בכך שאין להם חלוקת מילים (לא נכון לחלוטין, אלא אמירה כללית בטוחה).
אינטרנקטים שימשו במזרח הקרוב ובכתב הסילבי היווני מתקופת הברונזה. הם אכן מופיעים בטקסטים אלפביתיים, אך ללא סדירות רבה (Morpurgo-Davies 1987: במיוחד 270— 271, לסקירה כללית). הכוס של נסטור (איור 8) היא למעשה אחת הדוגמאות הבולטות יותר שבהן נעשה שימוש בפיסוק בקנה מידה נדיב. ציינתי כי אינטרנקטים, בדרך כלל שתיים או שלוש נקודות, מופיעים בערך באחד מכל 50 טקסטים לא פורמליים של המאות ה -6 עד ה -5 באתרים יוונים שבהם הקורפוס שלנו גדול מספיק כדי לשאת ניתוח סטטיסטי כזה. השימוש העקבי ביותר שלה הוא בטקסטים של התקופה הארכאית באתונה (לאנג 1976; 1990; Threatte 1980:73—84; והספירות שלי), אם כי הנתונים משתנים במידה ניכרת מסוג טקסט אחד למשנהו: אולי אחד מכל 15 לטקסטים מצוירים על סירים, אחד מכל 60 לגרפיטי על סירים, כולל האוסטראקה הפוליטית, בעיקר משנות ה -480, חלקם מכל חמישה לטקסטים מאבן קבר, אך שניים מתוך שלושה עבור הקדשה טקסטים חקוקים באבן. קשה למצוא הסבר כולל, אם כי ייתכן שיש רמז לכך שאינטרנקטים היו בשימוש נרחב למדי בתקופה המוקדמת בכתיבת מברשות ודיו על חומרים מתכלים. הדוגמה הבולטת ביותר היא בטקסט הסטואיצ'דון המקושט והמוקדם ביותר, גם הוא משנות ה -480, המכונה צו הקטומפדון (איור 13), שם מודגמים בבירור הקשיים בהתאמת פיסוק לסטויצ'דון - נלחצים פנימה או תופסים מקום אותיות שלם (סטויצ'וס). בטקסטים מאוחרים יותר של אבן יוונית השימוש בו מוגבל במידה רבה להעלמת ספרות או הגבלת קיצורים. מחוץ לעולם היווני מגוון השימוש בו ניכר. באטרוסקית לאחד מכל 25 מתוך 317 הטקסטים המוקדמים בקורפוס המאוחד על ידי בגנאסקו ג'יאני (1996) יש (מגוון) אינטרנקוטים, אם כי השימוש ניכר יותר בתקופה הקלאסית ואחריה. מצד שני לא מופיעה אינטרפונקט ב -400 בערך הטקסטים הארכאיים והקלאסיים המאוחרים של אלימיאן סגסטה (Agostiniani 1977).
גורם בסיסי אחד שעשוי להסביר חוסר פיסוק עשוי להיות בהרגל להתחקות אחר טקסטים פיזית אות אחר אות בתהליך הקריאה (למילה המשמשת לקריאה, ananemo, יש את משמעות השורש "להרים"); צורת הכתיבה של בוסטרופדון הקלה על תהליך זה בכך שלא דרשה מהקורא לחזור להתחיל שורה חדשה. העובדה ששני הטקסטים היווניים המוקדמים ביותר שנשמרו שיש להם יותר משורה אחת, כוס נסטור ותאומו מארתריה (ג'ונסטון ואנדרייומנו 1989), אינם כתובים בוסטרופדון אלא בשורות שרצות מימין לשמאל עשויה להפגין עיסוק בסימון השורות הנפרדות, העדפה שאינה מוצגת בטקסטים פסוקים עכשוויים פחות או יותר. יש לי גם צורך להתנצל על כך שהכנסתי בטעות לספרות עזרה נוספת לקורא, בצורה של הנחיות שביניהן נחתכו המכתבים, המתפתלים מעל האבנים המכסות את הגלריה התת-קרקעית המיקנית המאוחרת בטירינס (ג'פרי 1990:429; איור 14); הטקסטים הפולחניים מופצים באופן אקראי, אך ההנחיות שניתנו ברישומים המקוריים בפרסום החומר (Verdelis et al 1975.) לא היו באחריותם של הכתובים, אלא של העורכים, שרצו להקל על משימתו של הקורא המודרני .
