7.1: תקציר

Last updated
Save as PDF

Page ID: 209685

\( \newcommand{\vecs}[1]{\overset { \scriptstyle \rightharpoonup} {\mathbf{#1}} } \) \( \newcommand{\vecd}[1]{\overset{-\!-\!\rightharpoonup}{\vphantom{a}\smash {#1}}} \)\(\newcommand{\id}{\mathrm{id}}\) \( \newcommand{\Span}{\mathrm{span}}\) \( \newcommand{\kernel}{\mathrm{null}\,}\) \( \newcommand{\range}{\mathrm{range}\,}\) \( \newcommand{\RealPart}{\mathrm{Re}}\) \( \newcommand{\ImaginaryPart}{\mathrm{Im}}\) \( \newcommand{\Argument}{\mathrm{Arg}}\) \( \newcommand{\norm}[1]{\| #1 \|}\) \( \newcommand{\inner}[2]{\langle #1, #2 \rangle}\) \( \newcommand{\Span}{\mathrm{span}}\) \(\newcommand{\id}{\mathrm{id}}\) \( \newcommand{\Span}{\mathrm{span}}\) \( \newcommand{\kernel}{\mathrm{null}\,}\) \( \newcommand{\range}{\mathrm{range}\,}\) \( \newcommand{\RealPart}{\mathrm{Re}}\) \( \newcommand{\ImaginaryPart}{\mathrm{Im}}\) \( \newcommand{\Argument}{\mathrm{Arg}}\) \( \newcommand{\norm}[1]{\| #1 \|}\) \( \newcommand{\inner}[2]{\langle #1, #2 \rangle}\) \( \newcommand{\Span}{\mathrm{span}}\)\(\newcommand{\AA}{\unicode[.8,0]{x212B}}\)

הביטוי 'צורה עוקבת אחר פונקציה', שנתפס במקור כעיקרון אסתטי, יושם על תחומים שונים כמו אדריכלות והנדסת תוכנה. אני משתמש בו כאן כנקודת מוצא שממנה ניתן לבטל את בחירת הקשר המורכב והמשתנה בין כתיבה לתומכיה בתקופת הברונזה האגאית, עם ההשערה הבסיסית כי צורתם, ובמידה פחותה, חומר, של אובייקטים הנושאים כתיבה משתנים בהתאם למטרה שאליה הם, אובייקט+כתיבה, מוצבים. אני בוחן את הראיות בשתי רמות. ראשית, השימוש בכתיבה תומך בכל אחד משלושת התסריטים האגאיים העיקריים, הירוגליפי כרתים, לינארי א 'וליניארי ב', נבדק. הירוגליפים כרתים וליניאריים A נמצאים שניהם בשימוש בכרתים בתקופות הארמון הראשון ותחילת הארמון השני, אם כי במידה רבה באזורים שונים, ומציעים אפשרות להשוות גישות עכשוויות ליצירה ושימוש באובייקטים שונים עליהם ניתן לכתוב את מה שנראה (בהתחשב בכך ששני התסריטים אינם מפוענחים) נושאים דומים באופן כללי. ההירוגליפי של כרתים מפסיק לשמש מאוחר יותר בתקופת הארמון השני, והשימוש לינארי A מתפשט - כמו כן, לינארי B מחליף את לינארית A בתקופת הארמון השלישי; שני מעברים אלה מאפשרים לנו להסתכל כיצד התרגול משתנה לאורך זמן, אך גם, באופן פוטנציאלי, בשכלול המכוון של תומכי הכתיבה כאשר צורות מסוימות מועברות מתסריט ישן לחדש, צורות חדשות מוצגות ואחרות יוצאות מכלל שימוש. תוך התחשבות בדפוסים ארוכי טווח אלה, אני מתמקד אז בלינארית A; מגוון תומכי הכתיבה המגוונים שלו מציע פוטנציאל לבנות תמונה מפורטת יותר כיצד והיכן משתמשים בסוגים שונים של אובייקטים נושאי כתיבה בתקופה כרונולוגית מסוימת. הכתיבה מופיעה על חפצים שאנו מסווגים כמנהליים, כגון לוחות חרס, אך גם, באופן מסקרן, על מה שנראה כפריטים לא מנהליים כמו סיכות מתכת או 'שולחנות חיסה' מאבן, מה שנותן רושם של גישה רופפת וגמישה למה שניתן לכתוב עליו. שאלות מפתח שיש לקחת בחשבון כוללות עד כמה מגוון הצורה הזה 'מאורגן'? האם צורת התמיכה בכתיבה מוסיפה משמעות לכתובת הקצרה בדרך כלל, או להיפך? והאם יתכן שאנשים המקיימים אינטראקציה עם כתיבה עשויים להיות בעלי נראות של סוג אחד בלבד של תמיכה - מה המשמעות של זה לתפיסת הכתיבה שלהם ולהגדרות האוריינות שלנו? לסיכום, אני חוזר לתצוגה הארוכה יותר, ולהשערה המקורית שלי, לשקול האם הצורה אכן עוקבת אחר הפונקציה עם הכתיבה מתקופת הברונזה האגאית, והאם השינויים המתרחשים נובעים ממשתמשי כתיבה שמעדנים את המערכת, או שהמערכת משכללת את המשתמשים..

כיצד לצטט את פרק הספר הזה:
פינלייסון, ש '2013. טופס עוקב פונקציה: כתיבה ותומכיה בתקופת הברונזה האגאית. בתוך: פיקט, ק 'ווייטהאוס, ר' ד '(עורכים) כתיבה כפרקטיקה חומרית: חומר, משטח ובינוני. עמ '123-142. לונדון: עיתונות Ubiquity. דוי: http://dx.doi.org/10.5334/bai.g