Skip to main content
Global

5.1: תקציר

  • Page ID
    210055
  • \( \newcommand{\vecs}[1]{\overset { \scriptstyle \rightharpoonup} {\mathbf{#1}} } \) \( \newcommand{\vecd}[1]{\overset{-\!-\!\rightharpoonup}{\vphantom{a}\smash {#1}}} \)\(\newcommand{\id}{\mathrm{id}}\) \( \newcommand{\Span}{\mathrm{span}}\) \( \newcommand{\kernel}{\mathrm{null}\,}\) \( \newcommand{\range}{\mathrm{range}\,}\) \( \newcommand{\RealPart}{\mathrm{Re}}\) \( \newcommand{\ImaginaryPart}{\mathrm{Im}}\) \( \newcommand{\Argument}{\mathrm{Arg}}\) \( \newcommand{\norm}[1]{\| #1 \|}\) \( \newcommand{\inner}[2]{\langle #1, #2 \rangle}\) \( \newcommand{\Span}{\mathrm{span}}\) \(\newcommand{\id}{\mathrm{id}}\) \( \newcommand{\Span}{\mathrm{span}}\) \( \newcommand{\kernel}{\mathrm{null}\,}\) \( \newcommand{\range}{\mathrm{range}\,}\) \( \newcommand{\RealPart}{\mathrm{Re}}\) \( \newcommand{\ImaginaryPart}{\mathrm{Im}}\) \( \newcommand{\Argument}{\mathrm{Arg}}\) \( \newcommand{\norm}[1]{\| #1 \|}\) \( \newcommand{\inner}[2]{\langle #1, #2 \rangle}\) \( \newcommand{\Span}{\mathrm{span}}\)\(\newcommand{\AA}{\unicode[.8,0]{x212B}}\)

    הכתיבה בצורותיה הרבות הייתה חלק חשוב מהנוף הפוליטי, הכלכלי והתרבותי של הלבנט במהלך האלף השני לפני הספירה. תסריטים מגוונים שימשו להקלטת שפות מקומיות וזרות כאחד, וכללו הירוגליפים פורמליים וקורסיביים מצריים, היראטיים, כתב יתדות, כתב אותיות אלפביתי, פרוטו-כנעני, הירוגליפים חיתיים ותסריטים אגאיים ליניאריים. הקורפוס אמנם אינו גדול, אך הוא משמעותי ומרמז על מגוון שיטות הכתיבה והידע הקיים. פרק זה סוקר את הראיות לכתיבה מתקופת הברונזה התיכונה והמאוחרת מנקודת מבט ארכיאולוגית בעיקר, המראה כיצד מחקר על תפקוד האובייקט, החומריות והקשרים של שימוש יכול להודיע על שאלות רחבות יותר של זמינות טקסטואלית, מודעות וביצוע. טקסטים מילאו מגוון תפקידים בתוך הקהילות ששירתו. טקסטים יכולים לשמש כלים חינוכיים; להפעיל סמכות פוליטית, להרשים ולהפחיד; לשפר חפצים המשמשים במסגרות קבורה או פולחן ולסמן בעלות אישית. על פני תפקידים אלה, אנו יכולים גם להעריך באופן רחב יותר כיצד טכניקת הכתיבה, החומר והתסריט מתכנסים, ומה הבחירות שנעשו בהקשר זה יכולות לספר לנו על אופן התארגנות וניהול הכתיבה. זה מוביל למסקנה שלמרות גיוון התסריט החזק באזור, נראה שרוב צורות התסריט שימשו בסביבות נפרדות עם מעט חפיפה ביניהן. שימושים רבים הוגבלו למסגרת מקצועית, כאשר סופרים פעלו ברשתות אדמיניסטרטיביות מקומיות והוטלו כנציגי הסטטוס קוו. מעבר לכך, הכתיבה הוגבלה בדרך כלל לצרכני עילית ולכן הייתה לה השפעה מוגבלת על החברה כולה. היוצא מן הכלל טמון בצורות כתיבה גלויות יותר, כגון סטלות שהוקמו בפומבי, ובסוגים מיוחדים של חפצים כגון קמיעות וחפצים קמיעים, כגון חרפושית, שיכולה להיות בבעלות פרטית של קבוצה רחבה יותר של אנשים. אולם הנגישות לא בהכרח השוותה להבנה, ולרוב, ייתכן שמשמעותו של טקסט שכבה באיכויות ובאסוציאציות החזותיות והחומריות שלו ולא במילים בפועל שנרשמו. בסופו של דבר יישומי הכתיבה האישיים והבלתי רשמיים יותר הם שהוכיחו את עצמם כחזקים ביותר, ואלה ששרדו כדי לגשר על הפער בין סוף תקופת הברונזה המאוחרת לבין הופעתה של מערך חדש לגמרי של מדינות ושיטות כתיבה. בתקופת הברזל השנייה.


    כיצד לצטט את פרק הספר הזה:
    ספארקס, ר 'ט 2013. כתיבה מחדש של התסריט: פענוח החוויה הטקסטואלית בלבנט מתקופת הברונזה (כ -2000—1150 לפנה"ס). בתוך: פיקט, ק 'ווייטהאוס, ר' ד '(עורכים) כתיבה כפרקטיקה חומרית: חומר, משטח ובינוני. עמ '75-104. לונדון: הוצאת Ubiquity. DOI: http://dx.doi.org/10.5334/ביי