Skip to main content
Global

1.4: חומרים - כתיבה כחפץ

  • Page ID
    210057
  • \( \newcommand{\vecs}[1]{\overset { \scriptstyle \rightharpoonup} {\mathbf{#1}} } \) \( \newcommand{\vecd}[1]{\overset{-\!-\!\rightharpoonup}{\vphantom{a}\smash {#1}}} \)\(\newcommand{\id}{\mathrm{id}}\) \( \newcommand{\Span}{\mathrm{span}}\) \( \newcommand{\kernel}{\mathrm{null}\,}\) \( \newcommand{\range}{\mathrm{range}\,}\) \( \newcommand{\RealPart}{\mathrm{Re}}\) \( \newcommand{\ImaginaryPart}{\mathrm{Im}}\) \( \newcommand{\Argument}{\mathrm{Arg}}\) \( \newcommand{\norm}[1]{\| #1 \|}\) \( \newcommand{\inner}[2]{\langle #1, #2 \rangle}\) \( \newcommand{\Span}{\mathrm{span}}\) \(\newcommand{\id}{\mathrm{id}}\) \( \newcommand{\Span}{\mathrm{span}}\) \( \newcommand{\kernel}{\mathrm{null}\,}\) \( \newcommand{\range}{\mathrm{range}\,}\) \( \newcommand{\RealPart}{\mathrm{Re}}\) \( \newcommand{\ImaginaryPart}{\mathrm{Im}}\) \( \newcommand{\Argument}{\mathrm{Arg}}\) \( \newcommand{\norm}[1]{\| #1 \|}\) \( \newcommand{\inner}[2]{\langle #1, #2 \rangle}\) \( \newcommand{\Span}{\mathrm{span}}\)\(\newcommand{\AA}{\unicode[.8,0]{x212B}}\)

    חיוני להשגת השינוי הפרדיגמטי לפיו הכתיבה מובנת כמוטמעת לחלוטין, ומרכיב דינאמי של עולמות חברתיים, היא התיאוריה של ה'חומר 'בתרבות הכתובה. קשר זה קשור ליחסי החומר לסופרים, קוראים ואחרים המגולמים בעבר המעורבים בייצור וצריכה של חפצים כתובים. מסגרת רעיונית שמצאנו שימושית בפיתוח נושא הנפח (והוועידה) באה לידי ביטוי בחלק השני של כותרת הכרך: חומר, משטח ומדיום. 1

    אלה המרכיבים של מודל תלת-חלקי לתכונות חומריות שפותח על ידי הפסיכולוג האמריקאי ג'יימס גיבסון בספרו הגישה האקולוגית לתפיסה חזותית (1979: במיוחד פרק 6). מסגרתו אינה מכוונת במפורש לכתיבה, אך עם זאת היא מספקת מדריך שימושי לבחינת המשמעות של סימני הכתיבה ביחס למשטחים החומריים עליהם הם מתרחשים - וחשוב מכך - את תפיסתם הרב -חושית על ידי בני אדם בתנאים סביבתיים שונים (ראו גם אינגולד 2007).

    אם ניקח כדוגמה את הכתובת של לוח קללת עופרת מהאתר הרומי של יולי, בגלוסטרשייר, אנגליה (איור 1): החומר החומרי המסוים שלו של עופרת, החלקות למחצה של משטח המתכת המרוקע מנוקד על ידי רשמים חתכים כפי שנוצרו על ידי לחיצה וגרירה של חרט אל פני השטח שלו ועל פני השטח שלו, והמדיום הסביבתי של, למשל, מנורה או נרות, מתאחדים כדי לספק 'רווחים' או הזדמנויות מסוימות לתפיסה חזותית ולאינטראקציות חושיות וגופניות אחרות. בין אם צפייה, נגיעה, גילוף, חיתוך, מריחת דיו וכן הלאה, פעולות כתיבה מיודעות ישירות על ידי תכונות החומר. כמובן, הם מתווכים גם בהיקפים משתנים על ידי ידע תרבותי (למשל שבשתיקה, מפורשת) עבור מערכת יצירת סימנים נתונה-מוסכמות של הפקת תסריט ומשמעות הן ליוצר והן לקהלים מיועדים/לא מכוונים. התוצאות החומריות של פעולות ספציפיות - סימני החיסור והתוסף או סוגים אחרים של טרנספורמציות פני השטח שנתקלות במגוון חפצי אמנות ומשטחים - ראויות לתיעוד, לימוד והסבר לצד ניתוחים פליאוגרפיים, פילולוגיים, לשוניים והיסטוריים. מחקרי המקרה בכרך זה מדגישים את סוגי התובנות הנוספות שהושגו על ידי חקר החומר, המשטח והמדיום (אם כי מוגדרים באופן שונה), והשלכותיהם על משמעות התוכן של הכתיבה. יתר על כן, התמקדות זו בתכונות חומריות מעודדת ביטוי ברור יותר ושיקול רפלקסיבי של ההבחנה בין ראיות גרפיות כמקור על העבר, וכיצד אובייקט היה מכונן גם לאותו עבר (Moreland 2001; 2006). הכתיבה מילאה תפקיד פעיל ומשמעותי בבניית חיי חברה קודמים, שאופיים המכונן החומרי מועלה בהדגשה על ידי שלישיית גיבסון. זה גם מייצר חומרי הגדרה הכרחיים ביחס לתפיסה האנושית. תפיסת משטחי החומר היא אפוא תהליך מגולם המתגלה בזמן ובמרחב; התרגול מעורב בבסיסו. בהתחשב בכך שניתן להשתמש בחומרים חומריים ובמשטחים שלהם רק כמרחבי כתיבה באמצעות פעולה גופנית, וניתן לזהות אותם רק ככתיבה באמצעות תפיסה חושית, ברור כי מושגי התרגול חייבים להיות מרכזיים בגישה חומרית לראיות כתובות.

    המונח 'חומר' מושג בדרכים משתנות בפרקי הכרך, אך בסך הכל הוא מתייחס לדברים שעליהם מופיעה הכתיבה, ולטכניקות תוספות המהוות פיזית סימנים כתובים. המונח 'מהותיות' יכול להיות לא מועיל אם הוא פשוט משמש כתחליף ל'חומר '(ראה אינגולד 2007). עם זאת, אנו מציעים שזה יכול להיות שימושי להבחנה בין מושג פסיבי בהכרח של 'חומר' (חומר) שקדם לניתוח ופרשנות, לבין מושג פעיל יותר הכולל חומר כפי ששולב לאחר מכן בנרטיב של שיטות סימון הממוקמות חברתית. 'חומריות' יכולה אפוא להתייחס באופן כללי להיבטים החומריים של חפצי אמנות, תוך שהיא גם, וחשוב מכך, לעורר את מצבם ביחס למערכות מידע הדדיות. זה מאפשר לתאר חומר כיותר מ"תמיכה "בלבד בכתיבה. הוא הופך להיות פעיל בבניית משמעויות, החל מהעבודה המקדימה של ייצור 'ריקים' של חפצים שעליהם נעשים סימנים, וטכניקות הטרנספורמציה של פני השטח המולידות סימנים כתובים, וכלה בדרכים בהן שולבו אובייקטים פיזיים אלה בפעילויות הבאות, החל מקריאה/צפייה (היכן שנועד) והצגה, ועד השלכה, שקיעה או אובדן. בנוסף לראות בכתיבה משמעות באמצעות מהותיות הביטוי שלה, העיתונים בכרך זה דוגלים גם בחקר האופן שבו הכתוב קשור באינטראקציות אינדיבידואליות וקבוצתיות ובנורמות תרבותיות נתפסות, וכיצד אלה משוכפלים או מנהלים משא ומתן מחדש.

    צילום מסך 2019-10-28 בשעה 10.20.18 PM.png

    צילום מסך 2019-10-28 בשעה 10.20.50 PM.png

    איור 1:
    א) לוח עופרת חתוך הנושא קללה שנכתבה בתקופה הקיסרית הרומית. ממקדשי יולי, ווסט היל, גלוסטרשייר (וודוורד וליץ '1993:118, מס '1). WH77.1180, המוזיאון הבריטי;
    ב) פירוט נובע מהדמיה של הדמיית טרנספורמציה של השתקפות (RTI) באמצעות מצב העיבוד 'שיפור ספקולרי' להבהרת דוקטוס וטרנספורמציות פני השטח שנעשו על ידי חרט הכותב ומורפולוגיה אחרת של פני השטח. תצלום ופרטי RTI קתרין א 'פיקט, באדיבות רוג'ר טומלין ונאמני המוזיאון הבריטי.


    1 תורמים לכרך זה משתמשים במונחים אלה בדרכים שונות במקצת.