ספר זה מתמודד עם סוגיית הכתיבה ומצבים גרפיים קשורים כצורות של תרבות חומרית. מחקרי המקרה המגוונים מאוחדים ומתבססים על ידי הרעיון שכתיבה היא מהותית ביסודה - שקדמה לה ומורכבת באמצעות פרקטיקות חומריות של מתרגלים אנושיים. מנקודת מבט זו, הבנות של דברים שנכתבו חייבות אפוא לחרוג מלימוד המשמעויות הטקסטואליות ולהתחשב בעולמות החומריים שבהם הכתיבה מוטמעת בל יינתק. בהתאמה לנושא משותף זה, ניתנת עדיפות אנליטית ופרשנית, לא למשמעויות הלשוניות והסמנטיות של סימנים גרפיים, אלא לפיזיות שלהם ולדרכים שבהן זה מתייחס ליוצרים ולמשתמשים. המאמרים מכסים טווח זמני של כ -5000 שנה, החל מ -3200 לפנה"ס ועד ימינו, ונעים בהקשר מרחבי מאמריקה ועד המזרח הקרוב, ומביאים מגוון נקודות מבט התורמות לשאלות כתיבה ספציפיות ורחבות יותר, שלה משמעות ומשמעות. ככזה, מחקרי מקרה אלה תורמים גם לשיח המתעורר (להלן) בנושא 'כתיבה' ו'חומריות '. הם גם תורמים לפיתוח פרדיגמות קונטקסטואליות המצוידות להתמודד עם המורכבות של תרבויות גרפיות ביחס לאנשים שיצרו וייחסו להם משמעות באמצעות מערך מגוון של פרקטיקות חברתיות אינדיבידואליות ורחבות יותר. בעוד שדגש הולך וגובר על חומריות אפיין תחומים רבים של מחקר ארכיאולוגי במהלך 20 השנים האחרונות, מחקרי הכתיבה פיגרו מבחינה זו. הסיבה העיקרית היא חלוקה משמעתית מבוססת וקשה לשינוי בין ארכיאולוגיה לפילולוגיה, שבה ידם של הפילולוגים-שהובאו לעתים קרובות על ידי ארכיאולוגים כמומחים טכניים שקשה לערער על הפרשנויות שלהם - על העליונה. זה הוביל לדגש על תוכן הכתובות וכתיבה אחרת, תוך התמקדות בשפות, תסריטים ומשמעויות סמנטיות של טקסטים. מחקרים אלה לא רק מזניחים את החומריות, שהיא המוקד שלנו כאן, אלא הם גם נוטים להזניח את ההקשר (הן ההקשר הארכיאולוגי הספציפי של החפץ והן ההקשר התרבותי וההיסטורי הרחב יותר שאליו משתלבים משטחים כתובים). לימודי תוכן, הקשר וחומריות נחוצים כולם ללימוד הוליסטי של כתיבה ורבים מהמאמרים בכרך זה, תוך התמקדות בהיבטים חומריים של הכתיבה, עוסקים גם במשמעות הטקסטים הנלמדים ובהקשרים של הפקתם והשימוש בהם. הדאגה שלנו לשאלת הכתיבה של חפצי אמנות נבעה מבעיות מתודולוגיות הנובעות מהמחקר שלנו על כתיבה עתיקה (למשל Piquette 2007; 2008; 2013; בקרוב; Whitehouse 2008; 2012). העניין שלנו בחקר חומרי כתיבה בין-תרבותיים הוא גם בהשראת עבודתם של כמה חוקרים המאתגרים גם את החלוקה המשמעתית המסורתית בין ארכיאולוגיה לפילולוגיה (למשל מורלנד 2001; 2006; השוו בוטרו 1992; 2000). "ארכיאולוגיה טקסטאית" (הוקס 1954; ראה גם 1992 הקטנה) ודיונים על טקסט וארכיאולוגיה מתקרבים לספק הבנות משולבות של העבר הכתוב אך עם זאת מגלמים פרדיגמה שבה הטקסט הוא מקור לא מהותי ברובו על העבר. מורלנד ואחרים הדגישו את החסרונות המתודולוגיים של טיפולי דה-התממשות באובייקטים כתובים, ובעוד "תפנית חומרית" הדרגתית מתנהלת באזורים מסוימים (Andrén 1998; Gardner 2003: במיוחד 2, 6; Matthews 2003:56—64), טרם מומש מעבר משמעתי נחרץ למסגרת הוליסטית ומכילה יותר-בין אם מנקודות מוצא פילולוגיות או ארכיאולוגיות. לכן ביקשנו לתרום תנופה לשינוי זה על ידי כינוס ועידה בעלת אותו תואר בשנת 2009 והרכבת כרך ערוך זה של רבים מהעיתונים שנמסרו באותה פגישה. אנו מרגישים שזה מהווה צעד חשוב לקראת התמקדות וגירוי מעורבות מתמשכת יותר בנושא זה, בתוך שיח ארכיאולוגי, מחקרים טקסטואליים, ובתקווה מעבר לכך. לפני שמתאר את תוכן הכרך ברצוננו לדון בקצרה בשלושת מונחי המפתח המחברים את המאמרים יחד, כלומר 'כתיבה', 'חומר' ו'תרגול '.
